ע"א 2896/02

תקציר

המערער החזיק בשני כרטיסי אשראי ויזה, שלכל אחד מהם פוליסות ביטוח נסיעות שונות. המערער החליק ונפל במהלך טיול באוסטריה, וכתוצאה מכך שבר את לסתו ושיניו. פוליסת הביטוח שהוצמדה לאחד מכרטיסי האשראי, המכונה "פוליסת ממסי", כללה כיסוי טוב יותר להוצאות רפואיות מהפוליסה האחרת, שכונתה "פוליסת הזהב". המערער תבע את חברת הביטוח, המשיבה, לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה. לא הייתה מחלוקת כי האירוע התרחש, אך המשיבה טענה כי אין היא חייבת לשלם למערערת על פי תנאי "פוליסת הזהב". המשיב טען כי הפוליסה מכסה רק תאונות של "אמצעי אלימות חיצוניים הנראים לעין", ונפילתו של המערער אינה נחשבת ככזו. בית משפט קמא הכריע לטובת המערערת, אך נפלה אי הבנה לאיזו מדיניות מתייחסת התביעה. המערער טען כי התכוון לתבוע על פי "הפוליסה הממסי", דבר שבית משפט קמא לא קיבל. השופט קבע כי התביעה מבוססת על "פוליסת הזהב" משום שבמסמכי בית המשפט של המערערת הוזכרה בשמה וציטטה ממנה. המערערת ערערה על ההחלטה וטענה כי יש להחיל את הפיצוי הגבוה יותר של "פוליסת ממסי". המשיב הגיש ערעור שכנגד, תוך שהוא עומד על פרשנותם ל"פוליסת הזהב". ערכאת הערעור בחנה את שלוש השאלות המרכזיות: קביעה איזו פוליסה חלה, האם האירוע היווה "תאונה" כהגדרתה ב"פוליסת הזהב", ובחינה האם נזקי המערער סווגו כ"טיפול שיניים". בית המשפט מצא כי המערער בחר במודע להסתמך על "פוליסת הזהב" בהגשותיו וכעת הוא מחויב לבחירה זו. המדיניות הגדירה "תאונה" כ"אמצעי אלים חיצוני גלוי", והשופטים פירשו זאת באופן רחב כך שיכלול גם את נפילתו של המערער. עוד קבעו השופטים כי טיפולו של המערער אינו מסווג כ"טיפול שיניים" ולכן הוא מכוסה על ידי הביטוח. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו. ההחלטה אישרה את קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב יפצה את המערערת בהתאם לתנאי "פוליסת הזהב". כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.