בש"פ 4414/97

תקציר

במקרה זה, המשיבים, שני אחים, הואשמו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בשורה של עבירות, לרבות איומים, תקיפה, סחיטה והתנגדות למעצר, במטרה להשתלט על חנויות של בעלי חנויות באזור שוק יפו. בית משפט השלום מצא ראיות חזקות לכאורה והורה על מעצרם עד לסיום המשפט. אולם מאוחר יותר הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו, וקיבל את הצעתם של האחים להישאר במעצר בית בכפר קאסם, הרחק מאזור פעילותם העבריינית, שלכאורה התייחסה לחששות לשלום הציבור. המדינה ערערה על החלטה זו, בטענה לנחיצות מעצרם. ערכאת הערעור סקרה את חומר הראיות, ממנו עולה כי האחים נקטו בפעולות אלימות חוזרות ונשנות והשמיעו איומים חמורים, ואף התנגדו למעצר ותקיפת שוטרים, מה שהעלה חשש משמעותי לפגיעה אפשרית במתלוננים ולשיבוש הליכי משפט אם ישוחררו. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעצר בית לא יקטין סיכונים אלה, שכן אופי העבירות לא היה קשור למקום ספציפי אלא מונע מכוונתם של המשיבים להשתלט באלימות על עסקים. יתר על כן, התעלמותם המוכחת מרשויות אכיפת החוק הצביעה על כך שלא ניתן לסמוך עליהם שיעמדו בתנאי השחרור. כתוצאה מכך, הערעור התקבל, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום לעצור את האחים עד תום המשפט, תוך הדגשת העדיפות של שלום הציבור על פני שחרור על תנאי.