ע"א 703/83

תקציר

המערער מכר את דירתו למשיבים, אך הם לא שילמו את רוב המחיר המוסכם במועד החוזה המיועד, ובמקום זאת הפרו את החוזה באופן יסודי. המערערת לא ביטלה את החוזה במהלך שמונת החודשים שלאחר ההפרה, אלא ניסתה לשכנע את המשיבים לקיימו. בסופו של דבר הוא הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי לבטל את החוזה או לקבוע כי אכיפתו אינה צודקת, אשר נדחתה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. בערעור נטען כי יש לראות בעתירה הראשונית שקולה להודעת ביטול חוזה, למרות שהחוזה קבע תקופת הודעה מוקדמת בכתב של שבעה ימים לביטול. בית המשפט העליון קבע כי התנהלות המערערת לא ביטלה את החוזה באופן חד משמעי, שכן היא סותרת את שיטות הביטול שהותוו בהסכם. יתר על כן, עצם הגשת התביעה אינה יכולה להתפרש כהודעת ביטול כאשר היא מתנגדת לשיטת הביטול המוסכמת על שני הצדדים. כך, מאחר שהמערער לא עמד בתנאי הביטול המוסכמים, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, הורה למערער לקיים את החוזה בתנאים המפורטים, לרבות חלון תשלומים של 30 יום, וזיכה אותו בפיצוי בסך 5,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן נפסק כי המערערת תכסה את הוצאות המשפט של המשיבים.