ת"א 3246/04

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב לידתה של ילדה בעלת נכות קשה, א', והתביעה שהגישו הוריה נגד פרופ' מלינגר, הרופא שביצע אבחון טרום לידתי באמצעות הדמיית אולטרסאונד. התובעים טענו כי רשלנותו של פרופ' מלינגר הובילה ללידת ילדם הנכה, שכן הוא לא גילה מום בכפיס המוח במהלך הבדיקות הטרום לידתיות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת פרופ' מלינגר, והגיע למסקנה כי הוא פעל בסבירות ובמקצועיות, ולכן לא התרשל בחובת הזהירות שלו כלפי א'. השופטת הכירה במורכבויות ובמגבלות של אבחון טרום לידתי, והכירה בכך שגם עם מיטב המיומנות והטכנולוגיה, לא תמיד ניתן למנוע לידת יילודים פגועים. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם פרופ' מלינגר התרשל בבדיקות ההדמיה שלו או שהתוצאה הלא מוצלחת נבעה מהמגבלות המובנות של אבחון טרום לידתי. השופט הדגיש כי חובת הזהירות המצופה מרופא נגזרת מהנסיבות והנורמות המקובלות בעולם הרפואה, שאינה חובה מוחלטת. במקרה זה, השופט מצא כי התנהגותו של פרופ' מלינגר הייתה סבירה ותאמה את אמות המידה הרפואיות המקובלות. היבט מרכזי של פסק הדין היה הקביעה כי כפיס המוח הוא איבר מאתגר לדמיין ישירות, ואבחנתו מורכבת. יתר על כן, ההשמנה של א' וההצגה העוברית במהלך הבדיקות יצרו מכשולים אובייקטיביים נוספים. חוסר יכולתו של פרופ' מלינגר להשלים את הבדיקה השנייה בשל קשיים אלה הוביל אותו לערוך בדיקה חוזרת, בה הדגים בהצלחה את מרבית האיברים. השופט קיבל את טענתו של פרופ' מלינגר כי ביצע את הבדיקות באופן מיטבי, בהתחשב באתגרים הקיימים, והחלטתו שלא לבצע בדיקות נוספות הייתה סבירה. השופטת דחתה גם את טענות התובעים בדבר היעדר הסכמה מדעת ואי גילוי מידע חיוני. נקבע כי א' היה מודע לבעיות בהריון והבין את הסבריו של פרופ' מלינגר. בנוסף, השופטת ציינה כי גילוי IUGR (הגבלת גדילה תוך רחמית) אינו מעיד בהכרח על מומים בעובר או מצדיק הפסקה מיידית של ההריון, במיוחד לאור השלב המתקדם של ההריון. כמו כן, השופטת לא מצאה ראיות לקשר סיבתי בין החסר החלקי של כפיס המוח לבין נכויותיה של ח', או בין גילוי החסר לבין הפסקת ההיריון, שלא אושרה על ידי הוועדה להפלות. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי פרופ' מלינגר פעל באופן מקצועי ומקובל, ולידתה של א' במצבה הנוכחי אינה מעידה על רשלנות כלשהי מצדו. התביעה נדחתה במלואה, והתובעים לא נדרשו לשאת בהוצאות הנתבעים, למרות אופיו הממושך של ההליך.