ת"א 1146/02

תקציר

מדינת ישראל יזמה פרויקט בנייה בשטח המועצה המקומית בית זרזיר. התובע, תושב זרזיר, ניסה לעצור את הפרויקט בטענה שהקרקע שייכת לו. התובע ביקש לרשום את הקרקע על שמו אך לא הביא כל ראיה שתתמוך בתביעתו. בית המשפט מצא כי אין די בטענות התובע כדי לגבור על הבעלות הרשומה של הנתבעים, מה גם שהתובע לא הצליח להוכיח את טענתו לתרמית, ואף לא הצליח להוכיח כי הרישום היה שגוי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תביעת התובע לפי חוק ההתיישנות נכשלה משום שהמקרקעין הרלוונטיים היו קרקעות מוסדרות, והחוק ביטל את תקופת ההתיישנות במקרים כאלה. עוד טען התובע כי ירש את הקרקע מאביו, אך לא סיפק כל ראיה לירושה או לצוואה. בית המשפט ציין כי עדותו של התובע אינה אמינה וסותרת מסמכים אותנטיים. ככלל, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את זכאותו לרישום כבעל הקרקע ודחה את תביעתו. תחת זאת, חויב התובע לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.