רע"א 8930/22

תקציר

בהחלטה משפטית זו דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור על פסק בוררות, והדגיש כי חופשה זו שמורה לנסיבות חריגות שבהן עולות שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות בעלות השלכות מרחיקות לכת או כאשר הדבר נחוץ למניעת עיוות דין חמור. בית המשפט ציין כי המקרה הנוכחי אינו עומד בקריטריונים אלה, ולא מצא כל אינדיקציה לעיוות דין כלפי המבקש. בפסק הדין צוין כי סמכותו של הבורר נגזרת מהסכמת הצדדים לבוררות בסכסוך ביניהם, ועל כן נקבעה סמכותו של הבורר בהסכמתו המשתמעת של המבקש לבוררות בסוגיה שעל הפרק. בית המשפט ציין כי המבקש לא התנגד להליך הבוררות ולא ערער על סמכותו של הבורר במהלך ההליך; במקום זאת, התנגדויותיה עלו רק לאחר שהתקבלה החלטה שלילית. נטען כי לא ניתן לקבל התנגדויות כאלה בדיעבד. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את טענות המבקש לביטול פסק הבוררות, וקבע כי הבורר בחן היטב את ההסכמים והתביעות, ודחה באופן לגיטימי את טענות המבקש בדבר ניכויים והחזרים. מסקנותיו של הבורר בנוגע להתחשבנות וללגיטימיות של ניכויי קרנות נתפסו כממצאים המבוססים על היקף ההערכה של הבורר, שלא ניתן היה לערער עליהם שכן בית המשפט אינו משמש כגוף ערעור על החלטות בוררות. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.