עת"מ 40797-03-13

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית בנוגע לתוכנית מתאר מקומית לעיר גדרה. התוכנית קבעה, בין היתר, אילו אזורים בעיר יפותחו באופן מיידי ואילו יפותחו בעתיד. מתחם 28, שבבעלות העותרים, יועד לפיתוח עתידי, ולא לפיתוח מיידי, על בסיס עקרונות תכנוניים סבירים שביקשו לפתוח את העיר ולקשר בין חלקיה המערביים והמרכזיים. בית המשפט מצא כי החלטות הוועדה היו סבירות והתקבלו על בסיס שיקולים תכנוניים תקפים, ואינן סותרות תכניות ברמה גבוהה יותר, כגון תכניות מתאר מחוזיות או ארציות. העותרים טענו כי התכנית סותרת המלצות של חוקר שמונה על ידי הוועדה, אך בית המשפט ציין כי המלצות החוקר אינן מחייבות, וממילא החלטת הוועדה עולה בקנה אחד איתן. העותרים טענו גם לאפליה, שכן אזורים אחרים בעיר יועדו לפיתוח מיידי, אך בית המשפט מצא כי ההבחנות נעשו על בסיס שיקולים סבירים. יתר על כן, בית המשפט לא ראה פגם בהחלטתה המתקנת של הוועדה לכלול חלק ממתחם 28 באזור הפיתוח המיידי, שכן הדבר נעשה על מנת לכבד את זכויות הבעלים, ולהבטיח כי התוכניות המנדטוריות לא יפרו. לבסוף, מצא בית המשפט כי יו"ר הוועדה המחוזית לא שגה בכך שסירב להעניק לעותרים רשות ערעור למועצה הארצית, שכן הסוגיות שהועלו לא הצדיקו את התערבותה של המועצה הארצית. משכך, העתירות נדחו, והעותרים חויבו כל אחד לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ לוועדה המחוזית ולעומד בראשה.