סע"ש 46932-12-18

תקציר

התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, תבע את הנתבע לקבלת דמי העסקה לאחר שעבד אצלו במשך שבע שנים. הנתבעת לא הכחישה כי העסיקה את התובעת אך טענה כי מדובר במערכת יחסים מזדמנת. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי קיימים יחסי עבודה, למרות שהתובעת עבדה גם בעבודות אחרות. בית המשפט קבע כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו הרשמיות בכך שלא ניהל רישומים של עבודתו של התובע, דבר שהקשה על קביעת התאריכים המדויקים והיקף העסקתו של התובע. בית הדין הגיע למסקנה כי התובע עבד אצל הנתבעת מאוקטובר 2012 ועד יולי 2018, לא ברציפות אלא באופן מזדמן, כשמונה ימים בחודש. שכרו של התובע עמד על 350 ₪ ליום עד אוקטובר 2014, ו-450 ₪ לאחר מכן. עוד קבע בית הדין כי צווי ההרחבה בענף הבנייה חלים על עבודתו של התובע, וחישב את זכאותו להפרשות פנסיה, פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 62,510 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועדים שונים. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.