ת 9817/07
הכרעת-דין תעבורה ירושלים
תקציר
השופט קבע כי יש לזכות את הנאשם מאשמת נהיגה בשכרות מחמת ספק סביר. הספק נובע מפער הזמנים בין נהיגה לטסט. החוק דורש מהתביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי רמת האלכוהול של הנאשם בזמן נהיגה חרגה מהמותר בחוק. הבדיקה, לעומת זאת, רק מוכיחה את רמת האלכוהול בגוף בזמן הטסט, ולא בזמן נהיגה. למרות שהחוק הישראלי אוכף סטנדרט מחמיר, השופט טוען כי הוא בעייתי ופגום שכן הוא אינו לוקח בחשבון את הזמן שחלף בין הנהיגה לטסט. במקרה זה, רמת האלכוהול של הנאשם במהלך הבדיקה הייתה גבוהה רק במעט מהמותר בחוק, והשופט לא הצליח להוכיח שהיא הייתה מעל המותר בזמן נהיגה. השופט מציין את שרירותותו של הגבול החוקי ומציע למחוקק לתקן את החוק כך שישקף את פער הזמנים. פער זה מעניק יתרון לנהגים שנבחנים זמן קצר לאחר הנהיגה, והשופט מוצא מצב זה בעייתי. השופט מדגיש את הצורך בהסדר משפטי מקיף שיתייחס לסוגיות אלה ומציע לתקן את החקיקה הקיימת. למרות הזיכוי, השופט מביע חוסר שביעות רצון מהתוצאה, ביודעו כי הדבר עלול לרמוז על חזרתם של נהגים מסוכנים לכביש.
חקיקה מקושרת
ת 9817/07 מדינת ישראל נ' סנפירי אריאל, תעבורה (28.10.2007)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.