ע"נ 2110-09-22

תקציר

המערערת במקרה זה מערערת על ההחלטה בדבר הקשר הסיבתי בין שירותה הצבאי לבין התפרצות מחלת הסוכרת שלה. המערערת, שסבלה מסוכרת, טענה כי האירועים המלחיצים במהלך שירותה הצבאי גרמו להתפרצות המחלה. עם זאת, השופט קבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין המחלה לבין שירותה. השופטת הכירה בכך שהמערער אכן חווה מתח מסוים בשל האירועים שצוינו, אך אירועים אלה נעדרו יסוד צבאי מובהק ולא היו בעוצמה מספקת כדי להצדיק הכרה בקשר סיבתי. לגופו של עניין, שני האירועים המלחיצים שצוינו על ידי המערער, נסיעה לבסיס צבאי בתקופה מתוחה ושמיעת מספר אזעקות בבסיס, לא היו בעלי מאפיין צבאי מובהק ולא נחשבו לגורמי לחץ קיצוניים. זאת ועוד, תנאי שירותה הכלליים של המערערת כמפקדת לא הפגינו לחץ חריג או ייחודי, ותפקודה היה בסך הכל טוב. לפיכך, דחתה השופטת את הערעור, קבעה קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין שירותו של המערער לבין התפרצות מחלת הסוכרת, ולא פסקה הוצאות כלשהן למערער.