ה"פ 10160/99

תקציר

המבקשים, מרים ומשה טייגפלד, רכשו זכויות חכירה לשתי יחידות דיור ממינהל מקרקעי ישראל (המשיב) בשנים 1959 ו-1971. לחוזים של שתי היחידות היו תאריכי תפוגה אך הם נותרו בתוקף כאשר המבקשים המשיכו לשלם את דמי החכירה. בשנת 1996 איחדו המבקשים את שתי חלקות המקרקעין ושילמו דמי היוון למשיב. כאשר ביקשו המבקשים להקים מבנים נוספים על הקרקע בשנת 1997, ביקש המשיב דמי היתר, דבר שהוביל למחלוקת על פרשנות החוזים. המבקשים טענו כי החוזים פוטרים אותם מתשלום שכר טרחה נוסף למשיב. המשיב טען כי ההסכמים זמניים ופג תוקפם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקשים, וקבע כי החוזים תקפים ומחייבים. בית המשפט קבע, כי המשיבה מחויבת לחתום על תכניות לתוספת בניה במגרשים מבלי להתנות את הסכמתה בתשלום דמי היתר, בהתבסס על הלשון הברורה בהסכם משנת 1971. עם זאת, בית המשפט קבע גם כי ההסכם משנת 1959 מחייב את המבקשים לשלם דמי היתר עבור הבנייה הנוספת. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.