ע"ע 1417/02

תקציר

בערעורים על העסקתו של ד"ר פרידלנד בקופת החולים ופיטוריו לאחר מכן, התייחס בית הדין למספר סוגיות מרכזיות. בערעור שהגישה קופת החולים נטען כי הוראת בית המשפט המחוזי להחזיר את ד"ר פרידלנד למשרה מלאה ולפצותו בגין אובדן השתכרות הייתה מעבר לטענות התביעה הראשונית ונעשתה מבלי שניתנה לקופת החולים הזדמנות לטעון את טענותיה. בית המשפט הסכים וציין כי הסעדים שנפסקו לא נתבקשו בתביעה המקורית. בתוך כך, ערער ד"ר פרידלנד על סיום העסקתו בבית החולים, בטענה כי הדבר מפר את ההסכמים הקיבוציים ואת זכותו לקביעות. בית הדין מצא כי מינויו ותנאי העסקתו כפופים להסכמים קיבוציים ספציפיים, ולא לחוקת העבודה כפי שנקבע בתחילה על ידי בית הדין האזורי. בית המשפט קבע כי פיטוריו של ד"ר פרידלנד מבית החולים בוצעו באופן לא תקין, ללא אישור מנהל בית החולים ושללו ממנו את הזכות לשימוע הוגן. מנהל בית החולים לא ערך חקירה יסודית ולא נתן לד"ר פרידלנד הזדמנות להציג את טענותיו, ובכך הפר את עקרונות הצדק הטבעי. בעקבות זאת, החליט בית המשפט להחזיר את ד"ר פרידלנד באופן זמני כדי לבחון את התאמתו לקביעות קבועה. כמו כן, ערעור קופת החולים התקבל, תוך ביטול כל חובה להחזיר את ד"ר פרידלנד למשרה מלאה בקופת החולים או לפצות אותו כפי שקבע בעבר בית הדין האזורי. ד"ר פרידלנד חויב להחזיר את כל פיצויי הפיטורים ששולמו על ידי קופת החולים, תוך קבלת פיצוי של 65,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עקב פיטוריו שלא כדין מבית החולים. בנוסף, הונחה קופת החולים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של ד"ר פרידלנד. בית המשפט הדגיש כי החלטות אלה נועדו להשיב את ההגינות תוך כיבוד התחייבויות חוזיות, ולתת לד"ר פרידלנד הזדמנות להמשיך את דרכו המקצועית במסגרת משפטית מובנית.