ע"פ 2613/07

תקציר

הנאשמים ערערו על הרשעתם בהנחת חול ברחוב ציבורי, וכן על הקנס שהוטל עליהם לאחר מכן 2000 ש"ח או 20 ימי מאסר, בטענה כי חסרות ראיות הקושרות אותם לעבירה, וכן טעויות פרוצדורליות בכתב האישום ובגזר הדין. בערעור פורטו ספקות לגבי הראיות שהוצגו בפני הערכאה הנמוכה יותר, לרבות טענות כי המערער לא נכח באתר הבנייה בעת ביצוע העבירה, וכי התמונות שהוצגו כראיה אינן מתוארכות ואינן קשורות לאתר הנדון. עוד נטען, כי כתב האישום היה צריך להיות מוגש נגד החברה האחראית על אתר הבנייה, ולא נגד המערער באופן אישי, וכי לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני האישומים שכן העבירה שבגינה הורשע המערער בסופו של דבר לא צוינה בכתב האישום. בית המשפט דחה את כל חלקי הערעור. נמצא כי אימוץ עדותו של המפקח על ידי בית משפט קמא, בשילוב עם הודאתו של המערער עצמו כי פיקח על אתר הבנייה, משמעותו הוכחו עובדות כתב האישום. ערכאת הערעור אישרה כי לא תתערב בממצאי העובדות והמהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, ועל כן נדחו טענות המערער ביחס לראיות ולצילומים. עוד קבע בית המשפט כי אכן ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן, וכי העבירה בה הורשע התבססה על העובדות הנטענות בכתב האישום. כמו כן, נפסק כי אחריותו של המערער לאתר הבנייה הביאה לכך שניתן היה להרשיעו בעבירה, גם אם ניתן היה להגיש כתב אישום גם נגד החברה עצמה. לבסוף, אושר כי לבית המשפט הייתה סמכות להטיל קנס גבוה מזה שנקבע בכתב האישום, ולכן העונש שהוטל היה חוקי. משכך, נדחה הערעור על כל חלקיו.