ברע"פ 75499-04-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על המידע שסופק בהחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים (במידה וקיימים): **ניתוח משפטי: רע"פ 75499-04-26 רואד אבו עקל נ' מדינת ישראל** **מבוא** החלטה זו של כבוד השופט עופר גרוסקופף בבית המשפט העליון עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. העורר נאשם בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין (להלן: "עבירת הסעת שב"ח") לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. **השאלה המשפטית העיקרית: סף הכניסה לרשות ערעור בגלגול שלישי** הסוגיה המרכזית שבית המשפט העליון דן בה, באופן מרומז, היא תנאי הסף למתן רשות ערעור על החלטות שכבר נבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון מדגיש כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת "במשורה", ורק במקרים חריגים. הקריטריונים שנקבעו בפסיקה (כפי שמובאים בהחלטה) למתן רשות כאמור הם: 1. **שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית:** כאשר הבקשה מעוררת סוגיה שחורגת מעניינו הפרטני של המבקש ונוגעת להשלכות רחבות יותר על המשפט או על הציבור. 2. **שיקולי צדק:** במקרים נדירים ביותר, כאשר הצדק מחייב התערבות של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קובע מפורשות כי בקשתו של העורר אינה נמנית על המקרים החריגים הללו. **ניתוח טענות העורר אל מול דרישת החשיבות המשפטית/ציבורית** העורר ניסה לשוות לבקשתו נופך עקרוני באמצעות שתי טענות עיקריות. בית המשפט העליון בוחן כל אחת מהן וקובע כי אינן מעלות סוגיה החורגת מ"ד' אמותיו של המקרה דנן" (כלומר, אינן בעלות חשיבות משפטית או ציבורית רחבה). 1. **טענת העיקריות הראשונה: עבירת הסעת שב"ח כעבירת אחריות קפידה גם במצבי תרמית:** * **טענת העורר:** המבקש טען כי החלטות הערכאות דלמטה (שלום ומחוזי) למעשה הופכות את עבירת הסעת שב"ח לעבירה של אחריות קפידה (Strict Liability), גם כאשר הנאשם עצמו היה קורבן לתרמית. * **קביעת בית המשפט העליון:** בית המשפט דוחה טענה זו בציינו כי לא נקבעה קביעה כאמור בהליך בעניינו של המבקש. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי סברו, לכאורה, כי מהראיות עולה שהמבקש לא בדק כראוי את היתרי הנסיעה של הנוסעים, או ש"עצם את עיניו" בנושא. * **ניתוח משפטי:** טענה זו, לפי בית המשפט, מתמקדת בניתוח הראיות הספציפיות למקרה של העורר (האם הייתה תרמית, האם בדק כראוי). זהו טיעון עובדתי-ראייתי, ולא טיעון המעלה סוגיה משפטית עקרונית בנוגע לאופי העבירה עצמה או לפרשנותה הרוחבית. העובדה שהמבקש הורשע בעבר בעבירה זהה מחזקת את ההבחנה בין הטיעון הפרטני לבין טיעון עקרוני. 2. **טענת העיקריות השנייה: מדיניות רוחבית לגבי חלופות מעצר:** * **טענת העורר:** המבקש טען כי קיימת מדיניות רוחבית לפיה נאשמים בעבירת הסעת שב"ח אינם נשלחים לחלופות מעצר. * **קביעת בית המשפט העליון:** בית המשפט דחה טענה זו בקובעו שהעורר "לא הניח תשתית המעידה על קיומה של מדיניות גורפת כאמור". * **ניתוח משפטי:** טיעון זה, למרות שהוא מתיימר להיות מדיניות רוחבית, נדחה על בסיס חוסר הוכחה. העורר לא הצליח לבסס את קיומה של מדיניות כזו, ולכן גם היא נתפסת כחלק מהטיעונים הפרטניים של המקרה, ולא כמעלה שאלה ציבורית או משפטית כללית. **היעדר חידוש משפטי או עקרון חדש** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי כלשהו. להיפך, היא משקפת את יישום הדין הקיים והפסיקה המבוססת בנוגע לסף הערעור בבית המשפט העליון. השופט גרוסקופף מסתמך על פסיקות קודמות (כגון "חניון חיפה") כדי להדגיש את זהירות היתר הנדרשת במתן רשות ערעור בגלגול שלישי. **סיכום** בית המשפט העליון (השופט גרוסקופף) דחה את בקשת רשות הערעור בטענה כי הבקשה אינה עומדת באחד משני התנאים המצומצמים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי: עניין בעל חשיבות משפטית או ציבורית, או שיקולי צדק קיצוניים. טענותיו של העורר, שנבחנו, התמקדו בסוגיות ראייתיות ועובדתיות ספציפיות למקרה שלו (האם הייתה תרמית, האם נבדקו היתרים, ומדיניות ספציפית לכאורה), ולא העלו סוגיות משפטיות או ציבוריות רחבות יותר. לפיכך, הוחלט לדחות את הבקשה.