בש"פ 4180/11

תקציר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון לשחרר משאית שנתפסה על ידי המשרד להגנת הסביבה בחשד לביצוע עבירה של שפיכת פסולת. המשאית, בבעלות מ.ג.ש. מיכאל עבודות בטון ופיתוח בע"מ, נתפסה בחשד להשלכת פסולת בניין שלא כדין. למרות שבית משפט השלום הורה על שחרורו בתנאים מסוימים, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, והסכים עם המדינה כי החברה ומנהלה הם עבריינים סביבתיים חוזרים. המקרה מעלה את סוגיית האיזון בין זכות הפרט לקניין לבין זכותה של החברה למנוע פשיעה ופגיעה בסביבה. בית המשפט הכיר בחזקת החפות אך גם הכיר בתכלית המניעה של דיני התפיסה. עם עבירות קודמות שביצעו המערערים וכתבי אישום חדשים בגין עבירות דומות, אישר בית המשפט המחוזי את תפיסת המשאית כאמצעי הכרחי. פסק הדין הושפע גם מההשפעה הסביבתית של העבירות ומהצורך להגן על האינטרס של החברה בסביבה נקייה. יתר על כן, בית המשפט סבר כי צעדים דרסטיים פחות, כגון ערבויות כספיות, לא יהיו יעילים בהרתעת המערערים מביצוע עבירות נוספות. בסופו של דבר, החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על המסקנה כי תפיסת המשאית מהווה מענה מידתי לעבירות החשודות, וכי פוטנציאל הנזק הסביבתי המתמשך גובר על הפגיעה בעסקיהם של המערערים. לפיכך, הערעור על החלטת בית משפט השלום התבקש, ותפיסת המשאית תישאר על כנה עד לסיום ההליך הפלילי.