בע"מ 9369/05

תקציר

לאחר ניסיון שלום כושל, עזב המבקש את הדירה המשותפת עם ילד אחד לפני כחמש שנים. בעקבות טענות שני הצדדים, המליץ בית הדין הרבני לבני הזוג להתגרש, אך המשיב סירב. בית המשפט לענייני משפחה הורה למבקשת לשלם מזונות, מזונות ילדים והוצאות דירה, וצירף את זכויותיה של המבקשת בבית ובדירה כדי להבטיח שהמשיב יקבל את הכספים המגיעים לה. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי בהצלחה מזערית. לאחר מכן ערערה המבקשת לבית המשפט העליון, בטענה כי הערכאות הנמוכות לא שקלו טענות שונות, לרבות סיום העסקתו של המשיב ופוטנציאל ההשתכרות של בנותיהם הכמעט בוגרות. בית המשפט לענייני משפחה, ששמע את הצדדים, ביסס את מסקנותיו על ממצאים עובדתיים וקבע את מזונות המשיב, תוך הכרה בסירובה של המבקשת לנסות להתפייס. בית המשפט הכריע גם בתביעת הרכוש, וקבע כי כספי המבקש נותרו על כנם. בית המשפט העליון הסכים עם פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר, וציין כי הם מבוססים על ראיות עובדתיות, ודחה את ערעורו של המבקש, תוך שהוא מדגיש כי ההכרעה במקרים אלה תלויה בפרטי המקרה הנדון. פסק הדין התייחס גם לשני חששות עיקריים שהעלה המבקש, ואישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר בעניין מזונות ואת מועד בדיקת הרכוש. פסק הדין ניתן, והבקשה נדחתה ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תשובת המשיב.