ע"א 875/79

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על בעלות במקרקעין בין שני מושבים עובדים, מושב יעבץ (המערער) ומושב עזריאל (המשיב). המערערת טענה כי שטח קרקע מסוים גובל במושב שלהם ומהווה חלק מה"משבצת" שלהם, שהועמדה לשימושם על ידי גופים מתיישבים. הם ביקשו להורות למשיב, שאנשיו עיבדו את הקרקע, לפנות את המקום. התיק הובא במקור לבית משפט השלום שדחה את התביעה, וגם הערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט העליון, לעומת זאת, פסק לטובת המערער. בית המשפט העליון קבע, כי המערערים הוכיחו די הצורך את זכותם במקרקעין, כנדרש, דבר המזכה אותם לדרוש מהמשיב לפנות את המקום. הם הציגו חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, וכן מפות מתיקי המינהל, התומכות בטענתם. למרות שהמשיבים הכחישו את הטענות וטענו להחזקה באמצעות שימוש ממושך, בית המשפט מצא כי הגנתם אינה מספקת, שכן הם לא הציגו כל ראיה לזכויותיהם שלהם בקרקע. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי זכותה של המערערת על הקרקע לא נפגעה מכך שהגופים המיישבים לא תמכו באופן פעיל בתביעת המערערת, או כי שולמו פיצויים לחברי המשיב במהלך הקמת המוביל הארצי. בית המשפט העליון אף מתח ביקורת על הערכות הערכאות הנמוכות יותר את הראיות, בקובעו כי מצאו באופן שגוי את ראיות המערער חסרות. בית המשפט הורה למשיב לפנות את חלקה המזרחי של החלקה הנדונה ולמסרו לידי המערערת. בנוסף, חויב המשיב בשכר טרחת עורך הדין של המערערת בכל שלוש הרמות, בסך 3 מיליון שקלים צמודים, בשל אי נכונותם להגיע להסדר. השופט ש' נתניהו, השופט א' ברק והשופט ח' אבנור קיבלו את ההחלטה פה אחד.