ערר 95017/14

תקציר

הערר, המבקש פיצוי בגין נזק למקרקעין שנגרם על ידי תוכנית, נדחה. התוכנית המדוברת, תמ"א 5, היא תוכנית מחוזית שאושרה בוועדה המחוזית. המערערים לא הגישו את טענתם לוועדה המקומית הנכונה, שכן היא לא אושרה על ידי הוועדה המחוזית המשותפת שסמכותה מוגבלת למתחם תעש השרון. על פי פסק הדין, יש להגיש את התביעה לוועדה המקומית שבתחומה התכנוני הוכנה התכנית, מה שלא היה המקרה כאן. סעיף 197 לחוק התכנון והבניה קובע כי ניתן לתבוע פיצויים בגין נזק למקרקעין שנגרם על ידי תכנית, שלא בדרך של הפקעה, בתוך שלוש שנים מיום כניסת התכנית לתוקף. הסעיף חל על כל תכנית, לרבות תכנית מתאר מחוזית, ובלבד שהיא קונקרטית דיה כדי לזהות פגיעה במקרקעין. יש להוכיח כי הנזק התרחש, והוא חייב לכלול הן היבט נדל"ני והן היבט כלכלי, תוך קשר סיבתי בין השניים. הפגיעה נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי של פגיעה במקרקעין, ולא על פי מבחן סובייקטיבי של המחזיק במקרקעין. חייבת להיות פגיעה ישירה שגורמת נזק ישיר למקרקעין. שווי המקרקעין מושווה לפני ואחרי אישור התכנית כדי לבחון את השפעת התוכנית. אם יש ירידת ערך שנגרמה על ידי התוכנית, אז התובע זכאי לפיצוי. במקרה דנן, תכנית מתאר 5 מסמנת דרך עורקית מדרום לחלק מבתי העוררים. התוכנית, שאינה מפורטת, משמשת כמגמה תכנונית לתוכניות עתידיות שיקבעו את מיקומו המדויק של הכביש. נזקי הכביש לקרקע סמוכה תלויים במספר גורמים שאינם נקבעים בתכנית, ובהם קרבתו של הכביש למקרקעין. לפיכך, ספק אם התכנית קונקרטית דיה כדי שהמערערים יוכלו להגיש תביעה. המערערים לא הצליחו להוכיח את טענתם ולו לכאורה. חוות הדעת שהגישו הניחה ירידה של 20% בערך הנכס עקב עלייה ברמות הרעש, דבר שאינו מבוסס. ההנחה הייתה שכל הנכסים סבלו מאותו שיעור ירידת ערך, וזו פשטנות יתר בהתחשב בכך שחלק מהנכסים אינם גובלים בכביש. המערערים לא תמכו את טענותיהם בדבר תשתית מקצועית לא בסיטואציה הקודמת ולא בסיטואציה החדשה. חוות דעת שהגישו המערערים, למדידת רעש בהרצליה וברמת השרון, נדחתה משום שהוגשה בשלב הערעור ולא שיקפה את המצב הסטטוטורי הקודם. המערערים לא הוכיחו את הליקוי באמצעות עסקאות השוואה, והמחקרים אליהם התייחסו לא היו קשורים לסוגיה שעל הפרק. מאחר שהמערערים לא הצליחו להוכיח ולו מקרה נזק לכאורה, לא היה צורך להידרש לטענות המשיב הנוסף. משכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבים בהוצאות בסך 3,000 ₪.