בש"א 8339/04

תקציר

חברת איירפורט סיטי בע"מ (קשת) יזמה פרויקט נדל"ן בשם "איירפורט סיטי" על חלק מאדמות מושב ברקת. במסגרת הפרויקט חתמה קשת על הסכמים עם הסוכנות היהודית לארץ ישראל (הסוכנות) ומינהל מקרקעי ישראל (המינהל) שכללו כתב התחייבות מיום 28 ביולי 1999. על פי המכתב, הסכמת הסוכנות לשינוי ייעוד הקרקע מותנית בקבלת פיצוי בגין זכויותיה והשקעותיה בקרקע. קשת הסכימה לשלם לסוכנות 4% מערך הקרקע לאחר שינוי הייעוד והעמידה ערבות בנקאית אוטונומית לסכום זהה, שתמומש אם בתוך חמש שנים לא יושג הסדר סופי בין הסוכנות למינהל בדבר פיצוי הסוכנות בגין זכויותיה והשקעותיה באדמות מושב שעברו שינוי ייעוד. בנוסף, נכתב במכתב כי אם הסוכנות תקבל יותר מ-8% מערך הקרקע מקשת, היא תוותר על כל זכויותיה מול קשת ומושב ברקת. קיימת מחלוקת ארצית בין הסוכנות לבין המינהל בנוגע לזכויות הסוכנות להחזר השקעות במקרה של שינוי ייעוד אדמות מושב. הסוכנות תבעה את המינהל על שינוי ייעוד הקרקע הכלולה במושב ברקת, בדרישה לכ-124 מיליון שקל. קשת, שחתמה על כתב שיפוי לטובת המינהל, מצאה עצמה בסיכון לשלם הן לסוכנות והן למינהל סכומים העולים על התקרה של 8% שנקבעה בכתב ההתחייבות. קשת טענה כי הסוכנות פעלה בחוסר תום לב וביקשה למנוע ממנה לממש את הערבות הבנקאית. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה של קשת, שכן כתב ההתחייבות וכתב ויתור נפרד עליו חתם קשת, הכירו בטענות הסוכנות נגד המינהל ולא הגבילו את פעולות הסוכנות לרמה ארצית בלבד. יתר על כן, קשת ויתרה על טענותיה נגד הסוכנות בנוגע לערבות הבנקאית האוטונומית. בית המשפט הדגיש את עצמאותן של הערבויות הבנקאיות האוטונומיות ואת החריגים המצומצמים לעיקרון זה, שלא התקיימו במקרה זה. לבסוף, קשת לא הצליחה להראות כיצד מימוש הערבות יגרום לה נזק בלתי הפיך, תנאי הכרחי למתן הסעד המבוקש. לפיכך, הבקשה לעכב את מימוש הערבות הבנקאית נדחתה, וצו המניעה הזמני הוסר. קשת חויב לכסות את הוצאות הסוכנות, כולל שכר טרחת עורך דין.