ע"א 20863-05-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שהוצגו בלבד: **מבוא:** הערעור דנן (ע"א 20863-05-17) עוסק בערעורה של אטי חסקלוביץ (להלן: "המערערת") על פסק דינו של בית משפט השלום רמלה (להלן: "בית משפט קמא"), אשר דחה את תביעתה ל"משפט חוזר אזרחי" (ת"א 2324-12-15). תביעתה של המערערת נועדה לבטל פסק דין קודם (להלן: "פסק הדין הראשון"), שניתן נגדה בהליך של התנגדות לביצוע שטר (ת.א. 8498-01-11) שם נדחתה התנגדותה לביצוע שיקים. הדחייה בהליך הנוכחי (פסק הדין השני) נבעה מאי הגשת תצהירי עדות ראשית ומאי הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, כפי שנדרשו על ידי בית משפט קמא. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו בפסק הדין:** 1. **סופיות הדיון ומעשה בית דין:** * בית המשפט המחוזי מדגיש באופן חוזר ונשנה כי פסק הדין הראשון מהווה פסק דין חלוט. המשמעות המשפטית של חלוטות זו היא שההכרעה בו סופית ואין לפתוח אותו מחדש במסגרת הליך "משפט חוזר" אזרחי, אלא במקרים חריגים ביותר. * התנהלות המערערת, אשר ניסתה לערער על פסק הדין הראשון מספר פעמים (הליכים ע"א 2022-06-14 ו-ע"א 64757-09-14), אשר נמחקו בשל אי הפקדת ערובה, מדגימה את חשיבות עקרון סופיות הדיון. 2. **הליך "משפט חוזר" אזרחי - עילות וחסמים:** * פסק הדין מבהיר כי אין בחקיקה הישראלית הסדר מפורש לקיום "משפט חוזר" אזרחי, בניגוד להסדר הקיים במשפט הפלילי. * עם זאת, הפסיקה הכירה בסמכות הטבועה של בית המשפט לבטל פסק דין אזרחי חלוט במקרים חריגים, כאשר עדיפות ניתנת לכך על פני שיקולים של סופיות הדיון. * העילות העיקריות שהוכרו בפסיקה לצורך ביטול פסק דין חלוט הן: * **מרמה ותרמית:** טענה כי פסק הדין הושג באמצעות מעשי מרמה מצד הצד שכנגד. המערערת טענה כי המשיבה נמנעה במרמה להציג את השיקים, ובכך נמנע ממנה להעלות טענות הגנה נוספות. * **ראיות חדשות:** התגלות ראיות חדשות לאחר מתן פסק הדין, אשר בכוחן לשנות את ההכרעה מהותית, ולא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. * בית המשפט המחוזי סבור כי טענות המערערת בדבר מרמה הן "קלושות" וכי בית משפט קמא כבר דן בפסקו הראשון בטענות דומות (אי הצגת שיקים, פגמים צורניים), ודחה אותן לאחר בחינת השיקים המקוריים. לכן, ספק רב אם מתקיימות עילות ל"משפט חוזר" במקרה זה. 3. **סנקציות דיוניות – אי הגשת תצהירים והפקדת ערובה:** * **אי הגשת תצהירי עדות ראשית:** * תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי אי הגשת תצהיר עדות ראשית תמנע הבאת עד או הוכחת עובדה, אלא אם בית המשפט ישתכנע כי האי הגשה נבעה מסיבות מוצדקות. * הפסיקה חלוקה בשאלת הסנקציה המדויקת: גישה אחת רואה בכך "איון כל סיכוי להוכחת התביעה" ועילה לדחייה על הסף. גישה אחרת אינה רואה בכך שקול לאי התייצבות, אך מודה כי כאשר המחדל נלווה למחדלים חוזרים ונשנים, הדבר מוביל לדחיית התביעה. * הפסיקה המאוחרת יותר (כמו תא"מ 56819-03-17) נוטה לראות באי הגשת תצהירי התובע משום אי הוכחת התביעה, וכתוצאה מכך – דחיית התביעה. * בית המשפט המחוזי מיישם עקרון זה וקובע כי לא ניתן להצדיק אי הגשת תצהירים באמצעות הגשת שאלונים או בקשות לגילוי מסמכים, במיוחד כאשר בית משפט קמא כבר הבהיר כי יש להגישם במסגרת ההליך המקורי. * **אי הפקדת ערובה להבטחת הוצאות:** * תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי אי הפקדת ערובה במועד שנקבע לה תביא לדחיית התביעה. * הסנקציה של דחיית תביעה בשל אי הפקדת ערובה היא נוקשה, אך היא נועדה להבטיח כי הצד שכנגד יקבל מענה הולם להוצאותיו, במיוחד כאשר הנתבע (או המתנגד) אינו ניצב בפני סיכויי הצלחה גבוהים. 4. **התנהלות דיונית חסרת תום לב וזלזול בבית המשפט:** * בית המשפט המחוזי מצביע באופן ברור על דפוס התנהלות של המערערת, אשר הוא משווה להתנהלותה בהליכים קודמים. דפוס זה כולל: * הגשת אין ספור בקשות שונות. * החלפת עורכי דין באופן תכוף. * הגשת טענות חדשות לראשונה בדיון ולא בכתב הערעור. * אי הגשת עיקרי טיעון כנדרש. * שימוש בהליכים משפטיים לדחיית הקץ ("דחיית הקץ"). * בית המשפט רואה בהתנהלות זו זלזול בהליכי המשפט ונוהג לעיתים לצרף לכך סנקציות דיוניות. 5. **חשיבות הגשת עיקרי טיעון:** * בית המשפט המחוזי מייחס חשיבות רבה להגשת עיקרי טיעון. הוא מצטט את תקנה 446(ד) לתקנות, הקובעת כי אי הגשת עיקרי טיעון במועד דינו כדין אי התייצבות לדיון. * אי התייצבות לדיון, כפי שמפורט בתקנה 157, עלולה להביא למחיקת או דחיית הערעור. * היעדר עיקרי טיעון, במקרה זה, מהווה נימוק עצמאי לדחיית הערעור, ללא קשר לגופו של עניין. **חידושים ודגשים בפסק הדין:** * **הדגשת הסנקציות הדיוניות ככלי מרכזי:** פסק הדין מדגים כיצד בתי המשפט נוקטים באופן נחרץ בסנקציות דיוניות (דחיית תביעה, מחיקת ערעור) כאשר בעלי דין אינם מצייתים להחלטות בית המשפט, גם אם הדבר נעשה טרם שמיעת הראיות המהותיות. זהו ביטוי לרצון בית המשפט לשמור על סדר דיוני, יעילות וסופיות. * **הבחנה בין טענות המתייחסות לפסק הדין הראשון לטענות המתייחסות לפסק הדין השני:** בית המשפט מבהיר באופן חד משמעי כי הערעור נוגע לפסק הדין השני (הדוחה את תביעת המשפט החוזר), ולא לפסק הדין הראשון (החלוט). ההתמקדות של המערערת בטענות הקשורות לפסק הדין הראשון, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב הערעור, מהווה כשל יסודי בהבנת היקף הערעור. * **המשקל הניתן להתנהלות חוזרת ונשנית:** פסק הדין מראה כי בית המשפט לא מתעלם מדפוס התנהגות חוזר ונשנה של בעל דין. ריבוי ההליכים, הסחבת, והזלזול בהחלטות בית המשפט, משפיעים על שיקול הדעת השיפוטי, ובמקרים מסוימים, מחזקים את ההצדקה לסנקציה מחמירה. * **גבולות הגמישות הדיונית:** בית המשפט מדגיש כי הגשת שאלונים או בקשות לגילוי מסמכים אינם מהווים תחליף להגשת תצהירים, וכי אין להשתמש בהם כ"פיתרון" לעקיפת החלטות בית המשפט בעניין מועדים. **סיכום:** פסק הדין מחדד את העקרונות בדבר סופיות הדיון, את החסמים הקיימים בפני הגשת "משפט חוזר" אזרחי, ואת משקלן של הסנקציות הדיוניות בשל מחדלים פרוצדורליים. בית המשפט דחה את הערעור הן בשל כשלים דיוניים (אי הגשת עיקרי טיעון, אי הגשת תצהירים, אי הפקדת ערובה), והן בשל התמקדות המערערת בפסק הדין החלוט הראשון, ולא בפסק הדין השני נשוא הערעור, תוך התייחסות לקלושות סיכויי התביעה למשפט חוזר לגופה. ההתנהלות הדיונית של המערערת שיחקה תפקיד מרכזי בהכרעת בית המשפט.