תע"א 10632/09

תקציר

התובעת, שעבדה בבנק הנתבע למעלה מעשור, טענה כי הבנק היה המעסיק שלה בפועל ולא החברות הקבלניות השונות בהן הועסקה לאורך השנים. לטענתה, מערכת היחסים בינה לבין הבנק, אופי עבודתה והאופן שבו התנהלו הצדדים מצביעים על כך שהיא אכן עובדת בנק. הבנק טען כי הוא הוציא למיקור חוץ בפועל את תפקיד הניקיון - שהיה תפקידו העיקרי של התובע - ופונקציות נלוות אחרות, ולכן אינו מעסיקו של התובע. בית המשפט בחן את טיב היחסים באמצעות המבחנים שנקבעו בפרשות כפר רות וחסידים, המבחינים בין מיקור חוץ אותנטי לבין הסדרים פיקטיביים שנועדו לעקוף זכויות עובדים. נמצא כי הבנק הוציא למיקור חוץ אותנטי את פונקציית הניקיון ופונקציות נלוות אחרות הקשורות לקייטרינג. תפקידה של התובעת הוגבל לפעילויות אלה, והיא הועסקה על ידי חברות שזכו במכרזים למתן שירותים אלה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי הבנק אינו מעסיקה של התובעת ודחה את תביעתה למתן פסק דין הצהרתי. פסק הדין התייחס בקצרה גם להשלכות התנהלות הצדדים במהלך ההליך המשפטי ולאחריו, וציין כי החלטת הבנק לסיים את העסקתה של התובעת אצל הקבלן בעקבות תביעתה אינה מתקבלת על הדעת ויש להתייחס אליה בחומרה, אם כי הוא לא הורה על הוצאות כלשהן נגד הבנק בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.