ע"פ 15887-06-13

תקציר

הכרעת הדין עניינה במחלוקת על כשירותו של המשיב לעמוד לדין בעקבות עבירה פלילית. בית משפט קמא פסק מלכתחילה לטובת חוות דעת המומחה מטעם ההגנה לפיה המשיב מצוי במצב פסיכוטי ואינו כשיר לעמוד לדין, תוך שהוא מסתמך על התרשמותו של המומחה מהתנהגותו של המשיב. עם זאת, בערעור מצא בית המשפט העליון בעיות בהחלטת בית המשפט קמא. באופן ספציפי, הדגיש בית המשפט העליון כי קיימת מחלוקת מהותית בין שתי חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוצגו, אשר בית המשפט קמא לא הצליח לפתור כראוי. פסיכיאטר אחד, ד"ר צ'רנס, סבר כי המשיב כשיר לעמוד לדין ואינו סובל ממחלת נפש, ואילו השני, ד"ר גרשון, סבר כי המשיב סובל מסכיזופרניה ונמצא במצב פסיכוטי כרוני. בית המשפט העליון הדגיש כי בית משפט קמא לא היה צריך להעדיף את חוות דעתו של ד"ר גרשון בהתבסס על נקודת מוצא שגויה. היא הצביעה על כך שהמחלוקת באשר לאופי הליקוי הנפשי של המשיב מחייבת בדיקה נוספת, אולי באמצעות ועדה פסיכיאטרית. עוד ציין בית המשפט כי טענת המשיב בדבר אי כשירות לעמוד לדין הגיעה בשלב מאוחר מאוד, לאחר שמיעת הראיות. בנוסף, הלין בית המשפט העליון על הליך קבלת ההחלטות של בית משפט קמא, בקובעו כי בית המשפט, בהיותו בלתי כשיר מבחינה רפואית, לא היה צריך ליתן משקל מכריע להתרשמותו האישית מהתנהגותו של המשיב. במקום זאת, היה עליה להסתמך באופן נרחב יותר על חוות דעת פסיכיאטריות מקצועיות. משכך, דחה בית המשפט העליון את החלטת בית משפט קמא והורה על החזרת התיק לבית המשפט קמא. בית משפט קמא הונחה לבקש מפסיכיאטר מחוזי להקים פאנל פסיכיאטרים שיבדוק את המשיב. לאחר מכן תישקל חוות דעתו של ההרכב על ידי בית משפט קמא בבואו לתת את הכרעתו בדבר כשירותו הנפשית של המשיב לעמוד לדין, ותאפשר לצדדים להציג את טענותיהם. על פסק הדין, שניתן בהיעדרם של הצדדים, חתמו השופטים מרים סוקולוב, דבורה ברלינר וג'ורג' ריד.