רע"א 6655/96

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה הראשון היה סכסוך רכושי בין מבקש שביקש לפנות ולקבל דמי שימוש נאותים מהמשיבים, שהיו שוכרים בנכס מושכר. המבקשת רכשה מחצית מהמבנה, הכולל את החלק הדרומי שהושכר על ידי המשיבים. המבקש טען, בין היתר, כי המשיבים שינו את ייעודו של חוזה השכירות, נטשו את הנכס והטרידו את השכנים. עם זאת, בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה את התביעה, לא מצא עילה לפינוי, תוך שהוא מדגיש את הקשר המתמשך של המשיבים לנכס, ומדגיש כי המבקש לא הודיע למשיבים על הרכישה. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שגם הוא נדחה, שכן השופטים סמכו על הראיות שהציגו המשיבים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הערעור לא עורר שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. גם בקשת רשות הערעור בפני כבוד השופטים נדחתה, שכן הבקשה לא הציגה שאלות בעלות משמעות משפטית או ציבורית המצדיקות את הערעור. ההחלטה מחזקת את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר ומדגישה את חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב במקרים כאלה, במיוחד כאשר פסק הדין מבוסס על הערכות מהימנות והערכות ראייתיות מפורטות, כפי שהיה במקרה זה. עוד ציינו השופטים כי מרבית טענות המבקש הופנו לערעור על הממצאים העובדתיים, שנבחנו לעומק על ידי הערכאות הנמוכות יותר.