סע"ש 39009-07-16

תקציר

השופט פותח בפירוט ההיסטוריה התעסוקתית של התובע, הרלוונטית למקרה הנדון. התובעת הועסקה כמטפלת סיעודית על ידי הנתבעת הראשונה ממאי 2011 ועד פברואר 2013. הנתבעת הראשונה העבירה את העסקתה של התובעת באמצעות הנתבעת השנייה, שהייתה לכאורה קבלנית כוח אדם. לאחר מכן מסכם השופט את עיקרי העדויות מהחקירות הנגדיות של המשפט. יצוין, כי הנתבעת השנייה טענה כי לא הייתה לה כל מעורבות בהעסקתה של התובעת אלא כשליחה של הנתבעת הראשונה. עם זאת, השופט רואה הגנה זו כמדהימה בשל חוסר העקביות שלה והיעדר ראיות תומכות. מנגד, הנתבעת הראשונה הודתה ברשלנות בפיקוח על תנאי העסקתו של התובע. על סמך הראיות שהוצגו, מסיקה השופטת כי הנתבע השני היה מעסיקו הישיר של התובע לאורך כל תקופת עבודתו. בתוך כך, הנתבעת הראשונה נחשבת למעסיקה משותפת למשך תקופת ההעסקה, בשל רשלנותה ואי קיום חובתה החוקית להתקשר באחריות עם הנתבעת השנייה. משכך, מוחזקים שני הנתבעים, ביחד ולחוד, אחראים לכל הפרה מוכחת בתנאי העסקתו של התובע. השופטת ממשיכה ומפרטת את הסכומים הספציפיים המגיעים לתובע בגין רכיבי התביעה השונים, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין ניכויים שלא כדין מהשכר ועוד. עוד ממליצה השופטת כי הצדדים ינסו להגיע להסכמה הדדית על שיקולי גמול השעות הנוספות בטרם ישובו לבית המשפט למתן פסק דין משלים בעניין זה. כמו כן, השופטת פוסקת לתובע הוצאות בסך 30,000 ₪, ומביעה מורת רוח רבה מאופן העסקתו של התובע, במיוחד בתקופה הראשונה. השופט מדגיש את העיקרון כי עבודה אינה סחורה וכי העובדים ראויים לכבוד ולהערכה. פסק הדין ייבחן לאחר שהצדדים יספקו חישובים בנוגע לגמול השעות הנוספות או יגיעו להסכמה בעניין זה.