רע"א 13183-03-24

תקציר

המבקש, אסיר משוחרר חסר בית, ביקש לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים שאסרה עליו להיכנס לחצר קבר דוד בהר ציון בירושלים, נכס פרטי בבעלות המשיב. המבקש שהה במקרקעין במשך חודשים, התפלל והקים מבנים זמניים. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיב לסעד זמני, בנימוק של נוכחותו הבלתי מורשית של המבקש והמטרד שיצר, והורה על הרחקתו. המבקש טען כי המשיב אינו יכול לטעון להסגת גבול וכי חופש התנועה שלו נפגע. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הבקשה והסכימה עם החלטת בית משפט קמא. הודגש כי למשיב, כבעל הקרקע, עומדת הזכות לפנות את המבקש, במיוחד נוכח התנהגותו המפריעה. בית המשפט דחה גם את טענת חופש התנועה של המבקש, וציין כי היא לא הועלתה בפני בית משפט קמא וכי חופש התנועה אינו זכות מוחלטת. היעדר הצדקה של המבקש למעשיו והיעדר כל פגיעה מוכחת גברו על זכותו של המשיב להשתמש ברכושם. זאת ועוד, הטענות המשפטיות בדבר מעמדה של הקרקע כמרחב ציבורי התאימו יותר לבירור בתביעה לגופה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, וההחלטה הקיימת לפנות את המבקש ממקרקעי המשיב אושרה.