ע"א 42997-10-19

תקציר

פסק דינו של השופט יונה אטדגי ממליץ לדחות את הערעור באופן חלקי, שכן לא נמצאו טעויות במסקנותיו של בית משפט קמא, למעט שתי סוגיות שעל בית משפט קמא לשקול מחדש. ראשית, באשר לחריגה מהשטח המותר לתוספות בנייה, מסכים השופט עם פרשנותו של בית משפט קמא לתכנית הבנייה החלה, והחישובים המלמדים כי המשיבים לא חרגו מהשטח המותר. שנית, פיצול דירת המשיבים לא פגע בזכויות הבנייה של המערער, והטענה כי המשיבים הסכימו להעניק למערער שימוש בלעדי בחצר הצמודה לדירתו לא נתמכה ונדחתה. השופט הסכים גם עם ממצאיו של בית משפט קמא ביחס לגרם המדרגות המקורי, קו הביוב והחניה המסומנת בחצר המשותפת, כמו גם דמי השימוש הראויים לשימוש בחצר ובגג – המשיבים לא פגעו בזכויות הבנייה של המערערת, ורוב בעלי הדירות הסכימו לשימוש ברכוש המשותף. גם "הטענות הנוספות" נדחו, שכן לא נטענו בכתב התביעה. עם זאת, המליצה השופטת להחזיר את עניין גרם המדרגות החדש לבית המשפט קמא לדיון נוסף. גרם המדרגות החדש, שנבנה בחצר המשותפת מול דירתו של המערער, פגע ביכולתו של המערער להרחיב את דירתו. בית משפט קמא טען, כי ניתן לפתור סוגיה זו באמצעות בניית מרתף מתחת לדירתו של המערער ולחצר הסמוכה לו. השופט אטדגי טען כי אפשרות זו הייתה צריכה להיבחן עוד יותר בחוות דעת ובראיות מתאימות, שכן נטל ההוכחה מוטל על המערער. היתכנות ההרחבה באמצעות חפירת מרתף, עלותה ושוויו צריכים להיבדק על ידי בית משפט קמא, אשר רשאי להורות לצדדים להביא חוות דעת מומחה או ראיות נוספות. אם אפשרות זו נמצאה בלתי ריאלית או יקרה מדי, על בית המשפט לקבוע האם המערערת זכאית לפיצוי ובאיזה היקף. השופט שבח והשופט סרוסי הסכימו עם הכרעת הדין. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא להכריע בשתי הסוגיות שצוינו. כל צד יישא בהוצאותיו, ושאר חלקי פסק הדין עומדים איתן.