ע"א 347/67

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי תביעות מתחרות הקשורות לעסקת מקרקעין. בתיק אזרחי 4249/64 מבקש המשיב פסק דין מקוצר כנגד המערערים להשבת סכום כסף ניכר (151,872.60 לירות ישראליות) ששולם להם כמחיר רכישה של חלקת קרקע. טענת המשיב מעוגנת בביטול הסכם רכישת הקרקע. בינתיים, בתיק אזרחי 293/65, תובעים המערערים את המשיב בפיצויים, בטענה כי הפר את אותו הסכם. המערערים ביקשו לדחות את תביעתו שכנגד של המשיב, אשר תבע פיצויים הנובעים מהפרתם הנטענת של ההסכם על ידי המערערים. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המערערים, בקובעו כי תביעתו שכנגד של המשיב תקפה ויכולה להמשיך במקביל לתביעתם הראשונית של המערערים. החלטת בית המשפט נשענת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, נקבע כי ביטול חוזה מקנה לכל צד זכות מעין חוזית לתבוע את השבת "הכסף ששולם והתקבל" על פי תנאי החוזה שבוטל, ללא תלות בכל הפרת חוזה. שנית, בהיעדר תניה חוזית הקובעת חילוט פיקדונות, תובע מפר יכול לקבל בחזרה את תשלומיו ככספים ששולמו והתקבלו, גם אם לנתבע יש זכות לבטל את החוזה עקב ההפרה. עיקרון זה חל גם על מצבים בהם החוזה מתבטל בהסכמה הדדית, שכן הביטול עצמו מביא לכישלון מוחלט של התחשבות. בית המשפט מדגיש כי תביעה בגין כספים ששולמו והתקבלו היא דרך פשוטה להשבת סכומים על פי חוזה שבוטל, במיוחד במצבים של פסק דין מקוצר, שכן היא עוקפת את הצורך להוכיח הפרת חוזה ונזקים נלווים. יצוין, כי טענת המשיב בתיק 4249/64 בנויה להסתמך על ביטול החוזה ולא על הפרתו, מה שהופך אותה לעילת תביעה נפרדת מתביעת הפרת החוזה של המערערים. משכך, תביעתו שכנגד של המשיב בתיק 293/65, הנטענת להפרת המערערים, נדחית כטענה תקפה השונה מהתובענה הראשונית ודינה להליך. פסק דינו של השופט הלוי, שניתן ב-22 בנובמבר 1967, מחזק את התפיסה כי מערכת המשפט הישראלית מכירה בזכותם של צדדים לחוזה שבוטל לתבוע השבת תשלומים שבוצעו, ללא קשר להפרת החוזה. להחלטה זו השלכות על סדר הדין האזרחי ודיני החוזים, והיא מבהירה את יחסי הגומלין בין תביעות בגין הפרת חוזה לבין אלו המבקשות השבת כספים ששולמו על פי הסכם שבוטל.