ע"א 1545/08

תקציר

ערעור זה עוסק בהתדיינות ארוכת שנים הנוגעת לליקויים בבניין שנבנה בשנת 1985 על ידי המשיב. המערערים, בעלי דירות בבניין, גילו לראשונה פגמים בציפוי הגרנוליט, שאפשרו חדירת רטיבות. לאחר שמאמצי תיקון ראשוניים של המשיב בשנים 1990 ו-1998, בפיקוח פרופ' סורוקה וד"ר גלזמן, לא הצליחו לפתור את הבעיה, הסדר משפטי קודם משנת 1997 התווה שיטות תיקון, אך הגיע לשיאו בהליכים משפטיים נוספים בשנת 2005 עקב בעיות רטיבות מתמשכות. במהלך ההליך משנת 2005 מונה ד"ר ברמן ואישר כי רוב הבעיות קשורות לציפוי המקורי ולא לתיקונים משנת 1998. למרות זאת, המשיכו המערערים בהליכים משפטיים, והגישו בשנת 2007 תביעה חדשה בדרישה להחלפה מלאה של ציפוי הגרנוליט. בית משפט קמא דחה טענה זו בשנת 2008, בנימוק של השתק המבוסס על הסדר הפשרה הקודם, אשר פתר את אותן סוגיות. המערערים טענו כי נזקים מתמשכים מהווים עוולה חדשה, ותביעותיהם כללו טענות לרשלנות וחוסר תום לב מצד המשיב. עם זאת, הן בית משפט קמא והן ערכאת הערעור סברו כי הסדר הפשרה הקודם, שקיבל תוקף בהחלטת בית המשפט, מונע תביעות נוספות באותן סוגיות. ערכאת הערעור הכירה בקשיים המתמשכים של המערערים, אך אישרה את עקרון הסופיות המשפטית, והותירה פתח קלוש לפעולה עתידית לביטול הסדר הפשרה המקורי על סמך ממצאים חדשים, תוך שהיא שוללת בצער סעד בהליך זה בשל אילוצים פרוצדורליים.