רע"א 7116/11

תקציר

לבית הדין שלערעור נתונה הסמכות לקבל החלטות שהיו צריכות להתקבל, והוא יכול להפעיל סמכות זו גם אם הערעור מתייחס לחלק מפסק הדין, והוא יכול להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי דין אחרים, כולם או חלקם, גם כאלה שלא הגישו ערעור. סמכות זו שמורה למקרים נדירים והיא נתונה לשיקול דעת. במקרה דנן, תבעו המבקשים (המשכירים) את המשיב (השוכר) בגין הפרת הסכם שכירות, יחד עם שלושה ערבים שחתמו כבטוחה. בית משפט השלום הורה לשוכר ולערבים לשלם למבקשים 100 דולר לכל יום עיכוב, בתוספת שכר טרחת עורך דין. השוכר ערער לבית המשפט המחוזי, שהפחית את החיוב ל-60 דולר ליום, והחיל סכום זה גם על הערבים, שלא ערערו, לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט שלערעור לקבל החלטות שהיו צריכות להתקבל, כדי למנוע עוול. המבקשים טענו כי הערבים אינם צריכים ליהנות מכלל זה שכן ערעורו של השוכר היה מאוחר, אך בית המשפט דחה טענה זו וציין כי הערעור התקבל בסופו של דבר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הפחית את החיוב לכל הנאשמים, מתקבל, שכן הוא הפעיל כראוי את שיקול דעתו במקרה זה, ובקשת רשות הערעור נדחית.