רע"א 3299/08

תקציר

המקרה סובב סביב בעל נכס בנצרת שהשכיר חנות לשוכר, סמיר סרוג'י, בשנת 1972. לאחר מותו של סרוג'י המשיכה אלמנתו לשלם דמי שכירות לבעלים במשך שבע שנים. עם זאת, החנות נותרה סגורה, והאלמנה לא הפעילה את העסק אליו נועדה. בעל הנכס קיבל תחילה את דמי השכירות אך בהמשך החליט לפנות את האלמנה, מה שהוביל למאבק משפטי. בית משפט השלום פסק לטובת הבעלים וקבע כי האלמנה לא עמדה בתנאים להמשך החזקת הנכס לפי חוק הגנת הדייר. האלמנה ערערה לבית המשפט המחוזי, שהפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לאחר מכן הגיש הבעלים בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, שנדחתה. השופטים קבעו כי המקרה לא עורר שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים של הצדדים וכי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על הנסיבות הספציפיות. הם הדגישו כי יש לפרש את החוק באופן צר כדי להימנע מיצירת שרשראות אינסופיות של שכירות. יתר על כן, התנהלותו של הבעלים בקבלת דמי שכירות ללא מחאה במשך שבע שנים הצביעה על סלחנות על אי עמידתה של האלמנה בחוק. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.