ע"ע 40779-05-17

תקציר

פסק הדין דן בטיבן ובהיקפן של הזכויות הסיעודיות לנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, תוך התמקדות בהסכמים בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופות החולים. בית המשפט הדגיש את הצורך להתאים הסכמים אלה לחוק, ולוודא שהם אינם פוגעים בזכויות הקורבנות. הדיון עסק בהסכמים שונים, לרבות הסכמים משנת 1990, 2003 והסכם חדש יותר משנת 2016, עליו ערער מר ב', נפגע עבודה שטען כי זכויותיו וזכויות אחרים נפגעו. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לבחון את ההסכם החדש במסגרת ההליך הנוכחי, שכן הוא לא נכלל במסגרת המשפטית המקורית. פסק הדין בחן גם את ההבחנה בין "טיפול סיעודי רפואי" לבין "טיפול סיעודי כללי", וקבע כי רק טיפול סיעודי רפואי מכוסה על פי החוק, ולכן קופות החולים אינן מחויבות לממן סיוע שאינו רפואי בפעולות היום-יום. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הקצבאות המיוחדות נועדו בראש ובראשונה למימון הסיוע הדרוש לפעולות היום-יום, ודחה את הטענות כי הן שירתו מטרות אחרות. כמו כן טופל שיעור המימון לטיפול סיעודי, ואישר כי אחריותן של קופות החולים מוגבלת להחזר הוצאות טיפול סיעודי רפואי, בדרך כלל שליש מעלות העסקת מטפל, כפי שנקבע בנהלים ובהנחיות הקיימות. פסק הדין נחתם בערעורים ספציפיים הנוגעים למר ב' וגב' נ', והורה על הערכה מחודשת של החישובים הכספיים הקשורים לעלויות המטפל, תוך הכרה בטעויות קלות בפסקי דין קודמים אך למעשה אישר את הפרקטיקות והפרשנויות המקובלות של החוק.