ע"ב 6615/22

תקציר

במקרה זה, השאלה המרכזית הייתה האם חבר הכנסת לשעבר עמיחי שיקלי יוכל להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת ה-25. ההחלטה עסקה בכמה שאלות מורכבות: האם ליו"ר ועדת הבחירות הייתה סמכות להחליט על זכאותו של שיקלי, האם שיקלי התפטר מתפקידו "קרוב" לפרישתו, והאם הסתמכותו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הצדיקה את מועמדותו. בתחילה פסק יו"ר ועדת הבחירות נגד מועמדותו של שיקלי, בנימוק שלא עמד בדרישת "קרוב לפרישה" לאחר שפרש מסיעתו. על החלטה זו הוגש ערעור, בטענה כי היו"ר נעדר סמכות והדגיש את הסתמכותו של שיקלי על דיוני בית המשפט המחוזי, אשר הבטיח לכאורה כי עיתוי התפטרותו מקובל. בסופו של דבר, ערכאת הערעור עמדה בפני האתגר של פרשנות הוראות חוק, עקרונות סמכות ויחסי הגומלין בין הסתמכות שיפוטית לבין ציפיות פרוצדורליות. למרות חילוקי דעות בין השופטים, הרוב הכריע לטובת שיקלי, תוך מתן עדיפות להסתמכותו על פרשנות בית המשפט ואי בהירות פרוצדורלית, ובכך איפשר לו להתמודד ברשימת הליכוד. החלטה זו הדגישה את המתחים בין המסגרת המשפטית לבין ההגינות הפרוצדורלית בשיטה הפרלמנטרית הישראלית.