עב"ל 20522-02-12

תקציר

שתי עתירות אלה, שנשמעו יחד, סובבות סביב תנאי הזכאות לקבלת גמלת זקנה מיוחדת, כפי שהותוו בשלושה הסכמים שנחתמו במהלך השנים בין הסוכנות היהודית, המוסד לביטוח לאומי וממשלת ישראל. השאלה המרכזית היא מה הפרשנות של הסכמים אלה, ובפרט לגבי זכאותם של עולים לא יהודים שאינם זכאים לפי חוק השבות. ההסכמים המדוברים הם הסכם 1978, הסכם 1980 והסכם 1988, אשר כולם מתווים קריטריונים שונים לקבלת הגמלה המיוחדת. לבתי הדין האזוריים היו פסיקות סותרות בתביעות שהגישו סבטלנה אלמיזדנוב ואנה נפטלייבה, שתיהן עולות לא יהודיות שהגיעו לישראל אחרי שנת 2004 ונשללה מהן גמלת הזקנה המיוחדת על ידי המוסד לביטוח לאומי משום שלא מילאו אחר דרישת התושבות ל-24 חודשים. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענתו של אלמזדנוב, אך קיבל את טענתה של נפתלייבה. בערעור טענו המוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה כי ההסכם משנת 1988 רק החליף את ההסכם משנת 1978 והותיר את ההסכם משנת 1980 על כנו, ולכן דרישת התושבות לעולים שאינם חוק השבות נותרה בעינה. באי כוחם של אלמיזדנוב ונפתלייבה הסכימו לכך במהלך הדיון, מה שהוביל לדחיית ערעורו של אלמיזדנוב ולקבלת ערעור המוסד לביטוח לאומי בעניינו של נפתלייבה. בית המשפט, בהרכב המשנה לנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד והשופטת לאה גליקסמן, קבע כי ההסכם משנת 1988 אכן החליף רק את ההסכם משנת 1978, וכי ההסכם משנת 1980 נותר בתוקפו, המחייב תקופת המתנה של 24 חודשים לתושבים שאינם זכאי חוק השבות. פסק הדין לא התעמק באי-חוקתיותם הפוטנציאלית של כללי הזכאות השונים לסוגים שונים של תושבים, והותיר שאלה זו לבחינת הרשויות המוסמכות. שני הערעורים פסקו לטובת המוסד לביטוח לאומי, ולא הוצאו הוצאות.