ע"א 44130-10-19

תקציר

מדובר בפסק דין בתיק שעניינו סכסוך על חלוקת חלקת קרקע משותפת בבעלות שני צדדים. המערער והמשיב היו שניהם הבעלים של חלקים מהחלקה בביר אל-מכסור, כאשר המערערת רכשה את חלקם בשנת 1991 והמשיבה בשנת 1974. כאשר הגישה המערערת תביעה לפירוק החלקה המשותפת, טען המשיב כי החלקה חולקה ביניהם כבר לפני עשרות שנים. בית משפט קמא הסכים עם המשיב והורה על פירוק השותפות על בסיס חלוקת החלקה בפועל כפי שהוצגה על ידי המשיב. על החלטה זו הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור והורה למנות מומחה שיחלק את הקרקע לפי החלוקה שהוצגה בפועל. המומחה הציג מספר חוות דעת כיצד ניתן לבצע את החלוקה, ובסופו של דבר אישר בית משפט קמא תכנית המקצה את חלקה הצפוני של החלקה למערערת ואת רוב חלקה הדרומי למשיב. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי היה מקום להקצות לה חלק גדול יותר מהמקרקעין שיועדו לבנייה בחלקה הדרומי. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המערער התבססה על הנחות שגויות וכי פרשנותו של בית משפט קמא לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הייתה נכונה. פסק הדין התייחס גם לטענת המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שהשתמש במומחה לצורך הכרעתו, אך טענה זו נדחתה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער קיבל מהמשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.