ע"א 1433/03

תקציר

פסק הדין דן בדיני ההתיישנות בסכסוך רכושי, תוך התמקדות בשני סעיפים מרכזיים בפקודה: סעיף 89 וסעיף 8. על פי סעיף 89 לפקודה, תקופת ההתיישנות של תביעות נזיקין מתחילה ביום בו מתקיימת עילת התביעה, אשר במקרה זה נקבעת לרגע בו קיבלו המערערים את הנכס ללא האינטרס הרשום הקבוע בהסכם המכר – זכות הנאה וזכות קדימה – בשנת 1991. נזק זה, קובע בית המשפט, אינו עניין של מה בכך, ותקופת ההתיישנות אינה תלויה במודעות המערערים לו. לפיכך, התביעה התיישנה בשנת 2001 לכל המאוחר. סעיף 8 לחוק ההתיישנות מתייחס למצבים בהם העובדות המהוות את עילת התביעה אינן גלויות לתובע. בית המשפט קובע כי סעיף זה חל אם הנזק או המחדל עצמו לא הבחינו בו המערערים. אם לא הבחינו בנזק, תקופת ההתיישנות מתחילה עם היוודע דבר המערערים. עם זאת, מגבלת עשר השנים הקבועה בסעיף 89(2) עדיין חלה. מאידך גיסא, אם המחדל הוא שנעלם מעיניו, מבהיר בית המשפט כי סוגיה זו טעונה בירור נוסף, שכן היא לא זכתה להתייחסות מספקת בתביעה הראשונית. טענת המערערים כי לא היו מודעים לאי הרישום עד שנת 1997 לא הוזכרה בכתב התביעה, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי הגנה זו מפני טענת ההתיישנות לא הועלתה קודם לכן. השופט קובע כי טענה זו ראויה ויש להמשיך ולחקור אותה, שכן היא עשויה להשפיע על תקופת ההתיישנות. אשר על כן, הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא להמשך בירור ובחינת הראיות לעניין תחולת סעיף 8. המשיב נדרש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המערערים, והערבות מוחזרת לבא כוח המערערים.