בג"צ 7203/00

תקציר

העותרת, מעדניית אביב אוסובלנסקי בע"מ, הינה חברה העוסקת בסיטונאות של מוצרי בשר לא כשרים. הוד סופריור בע"מ, משיבה, היא משחטת עופות המחזיקה בתעודות כשרות בכל הרמות. במשך שנים רכשה העותרת עופות לא כשרים מהוד סופריור, דבר שנדחה בתהליך הייצור. בשנת 2000 הפסיקה הוד סופריור למכור עופות אלה לעותר בעקבות הוראת הרבנות הראשית. מדיניות הרבנות הראשית אוסרת על מתן תעודות כשרות לכל מי שמוכר בשר לא כשר ליהודים או מספק אותו לשוק היהודי. העותר ערער על מדיניות זו ועל הנחיית הרבנות בבית המשפט. בית המשפט העליון פסק לטובת העותר, בקובעו כי מדיניותה והנחייתה של הרבנות הראשית הן ניסיון פסול לכפות הלכה על מי שאינו מעוניין לקיימה. בית המשפט קבע כי מטרתו של חוק איסור הונאה בכשרות היא למנוע הטעיה צרכנית בנוגע לכשרות המזון ולא לכפות כפייה דתית. כמו כן, בית הדין הדגיש כי שיקול הדעת של הרבנות במתן או שלילת תעודות כשרות מוגבל לשיקולים של כשרות מזון על פי הדין העברי. פסק הדין הדגיש את הזכות לחופש העיסוק ואת עקרון הפרדת הדת מהמדינה, וציין כי החשש למרמה עקב מכירת עופות לא כשרים לעותרת אינו מבוסס. בית המשפט הוציא צו על תנאי, האוסר על הרבנות לשלול מהוד סופריור תעודת כשרות למהדרין אם מכרה עופות שאינם כשרים לעותרת. כן חויבו המשיבים לשלם לעותר שכר טרחת עורך דינו של העותר. השופט מ' חשין נתן את פסק הדין, בהסכמת השופטים א' ריבלין ומ' נאור.