ב"ל 16008-06-21

תקציר

התובע, לירן דיין, עבד בחברת החשמל משנת 1998 ועד שהגיש תביעה בשנת 2020. לטענתו, יש להכיר בפציעתו בצוואר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, או כמחלת מקצוע. דיין טען כי עבודתו כללה הרמה והורדה של צווארו ושימוש בכלים רוטטים. עם זאת, הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, טען כי יש לדחות את תביעתו של דיין משום שלא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות ואת היקף השימוש שלו בכלים רוטטים. בית המשפט הסכים עם טענת הנאשם, ומצא את עדותו של דיין כוללת, סתמית ובלתי אמינה. הוא גם היה מלא סתירות וליקויים, שהקשו על אימות טענותיו. עבודתו של דיין הייתה מגוונת, והוא לא הצליח לחלץ פעולות חוזרות או דומות שהשפיעו על צווארו מיום עבודתו. יתר על כן, הוא לא הוכיח כי פעולות אלה בוצעו בתדירות גבוהה ולאורך תקופה מספקת כדי לגרום נזק. באשר לטענתו כי עבד מעל גובה הראש, מצא בית המשפט את עדותו מעורפלת ולא עקבית, והוא לא הוכיח כי עבודה זו גרמה לתנועות צוואר חוזרות ונשנות. אשר לעבודת הפיקוח, זנח דיין טענה זו, ובית המשפט דחה אותה בכל זאת בשל סתירות בעדותו. לבסוף, בעוד דיין השתמש בכלים רוטטים, הוא לא ציין את השימוש בהם או את התקופה שבה עבד איתם. עדותו בעניין זה הייתה סותרת וחסרה פירוט, והוא לא הציג כל ראיה תומכת. בית המשפט הגיע למסקנה כי דיין לא הצליח לבסס תשתית עובדתית לתיאוריית המיקרוטראומה ולא להכיר בפציעתו כמחלת מקצוע. לפיכך נדחתה תביעתו.