ת"א 62046-09-20

תקציר

בעלי דירה החליטו למכור אותה בשל בריאותו הלקויה של אחד הבעלים. הדירה הייתה מוזנחת ונזקקה לעבודה רבה, והושכרה באותה עת. מודעה לדירה פורסמה בעזרת מתווך, תחילה רשמה אותה למכירה תמורת 3 מיליון שקל. בדירה ביקרו מספר רוכשים פוטנציאליים, ביניהם התובעים, אשר ראו את הדירה מספר פעמים בליווי אנשי מקצוע ביניהם אדריכל וקבלן שיפוצים. עוד נמסר לתובעים כי הדירה זקוקה לעבודה משמעותית, והמחיר סוכם עד ל-2.6 מיליון שקל, מתוך הבנה שהדירה זקוקה לשיפוץ יסודי. המכירה נערכה בין המוכרים לבין התובעים, המיוצגים על ידי עורכי דינם. חודש לאחר המעבר החלו התובעים לשפץ את הדירה אך גילו בעיות רטיבות ועובש. לטענתם, הבעיות נבעו מאיטום לקוי שנבע מבעיית הגבהה בחצר, וכי הנתבעים ידעו על כך אך הסתירו את המידע. השופט פסק לטובת הנאשמים. מהראיות עולה כי המוכרים לא ידעו על היקף נושא הרטיבות ולכן לא יכלו להסתיר זאת מהתובעים. המוכרים מעולם לא התגוררו בדירה, והשאירו את הניהול בה לאחרים, והתערבו רק כשהחליטו למכור אותה. לתובעים היו מספר הזדמנויות לבחון את הדירה ואת פגמיה עם אנשי מקצוע, והמוכרים לא הציגו כל מצג ישיר לגבי מצב הדירה והותירו את הבדיקות והמשא ומתן לרוכשים. עוד מצא המומחה שמונה על ידי בית המשפט כי מקור הרטיבות נבע ככל הנראה מנזילת מים בעבר שתוקנה אך לא טופלה, ופרצה, במהלך שיפוץ התובעים בשל איטום לקוי של הקירות והרצפות. גם הקבלנים שעבדו אצל התובעים לא יכלו לפספס את נושא הרטיבות, מה שהעיד עוד יותר על חוסר הידע של המוכרים בנושא. עוד נקבע בתנאי החוזה כי הדירה נרכשה כמות שהיא, והתובעים רכשו אותה במחיר נמוך משמעותית משווי השוק שלה, דבר המעיד על מצבה העגום של הדירה. בנוסף, הימנעותם של התובעים מלזמן עדים רלוונטיים, לרבות אנשי מקצוע שעבדו על הדירה ועורך הדין שייצג אותם בעת המכירה, החלישה את טענתם. גם עדותו של המתווך שעבד אצל התובעים סתרה את גרסתם לאירועים ותמכה בגרסתם של המוכרים. גם הטענות נגד עורך הדין של המוכרים והמתווך של התובעים נדחו, שכן לעורך הדין לא הייתה חובת זהירות כלפי התובעים, והמתווך לא ידע על נושא הרטיבות. התובעים חויבו לשלם לנתבעים 1-3 הוצאות משפט בסך 158,190 ₪ לנתבעים 3-1 ו-90,000 ₪ לנתבעים 4 ו-5.