ר"ע 511/85

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט העליון קבע כי אין סיבה מוצדקת שתובע יבחר לבסס את תביעתו על חוב קבוע ויבחר בסעד הכרוך בו אם תביעתו מבוססת בחלקה גם על חוב שלא פורט. עוד קבעו השופטים כי אין די בכך שנתבע יביע רצון להגיש תביעה שכנגד או תביעה בקיזוז על מנת שתינתן לו רשות להתגונן. ההחלטה מצטטת מספר פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון כתקדים, ביניהם נתניה הלוואה וחיסכון בע"מ נ' "אסוק" ואח', המרכז לפירות וירקות בע"מ ואח' נ' ברמץ וחברת גילת בע"מ נ' אסתר סינמה אשדוד ואח' וערעור שכנגד. השופטים הדגישו כי דרך הפעולה הראויה לנאשמים, במקרה זה, היא לערער על פסק הדין עצמו, ולא על ההחלטה בדבר סמכות ההגנה. זאת, משום שגם אם ניתנה לנאשמים רשות להתגונן והצליחו בערעורם, פסק הדין עדיין היה עומד בעינו, שכן הוא היה הופך לסופי ומחייב. פסק דינו של בית המשפט העליון הוא סופי, ניתן ביום 3.10.85 ודוחה את בקשת רשות הערעור.