תמ"ש 36522/02

תקציר

לאחר נישואים ארוכים, אישה תבעה את בעלה על מחצית מנכסיו. לבני הזוג לא היו ילדים משותפים, אך האישה סייעה בניהול משק הבית וניסתה להביא ילדים לעולם. הנכסים העיקריים שבמחלוקת היו דירה וחנות, שתיהן רשומות על שמו של האיש. האישה טענה כי עליה לקבל מחצית מהנכסים הללו על בסיס כוונתם המשותפת של בני הזוג, ואילו הגבר טען כי הם ממומנים אך ורק מרכושו הנפרד. בית המשפט הסכים עם האישה, תוך שהוא מצטט תקדימי עבר המניחים שיתוף בנכסים בין בני זוג, במיוחד כאשר מדובר בנישואין ארוכים ושלווים ובמאמץ משותף לקיום משק הבית. נטל ההוכחה מוטל על הצד המתנגד להחלת חזקה זו. במקרה זה, האיש לא הצליח להוכיח די הצורך כי הנכסים מומנו במלואם באמצעות רכושו הנפרד. בעוד שדירת ביאליק נרכשה במהלך הנישואין, רק חלק מהמימון הגיע ממכירת הנכס של הגבר מלפני הנישואין. בינתיים, החנות נרכשה לפני הנישואין, והגבר שמר על הפרדת רכוש לאורך כל הנישואין. לפיכך הוכרזה האישה זכאית למחצית הזכויות בדירת ביאליק ולזכויות הפנסיה של הגבר, אך תביעתה למחצית מזכויות החנות נדחתה. הגבר חויב לכסות את הוצאותיה המשפטיות של האישה. פסק דין זה, שניתן בשנת 2005, הדגיש כי חזקת הנכסים המשותפים חלה גם על נכסים שנרכשו לפני הנישואין, אלא אם כן קיימות ראיות ברורות לכך, בשל המציאות המודרנית של שותפות שווה בין בני זוג.