ע"א 1703-06-13

תקציר

הערעור נדחה משום שהמערערת לא עמדה בדרישות לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. הטעות שעשו נציגי המשיב באשר לזיהוי בתה על ידי המערערת והבלבול בין שתי הדירות לא היטיבו עם המערערת. הקביעה כי למערערת דירת מגורים נוספת בכרמיאל, אותה שכרה משנת 1989 ועד שנת 1996 או 1997 לפחות, התבססה על הצהרותיו של המערער עצמו. ממצא זה, יחד עם הפסיקה המשפטית בדבר משמעותה של "דירה נוספת למגורים", הובילו למסקנה כי המערערת לא עמדה בתנאי ההגנה לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. פסק דינו של בית משפט קמא היה מבוסס היטב ולא גילה טעויות בדין, ובכך הצדיק את דחיית הערעור ללא צורך לדון בעיתוי הגשתו. השופטים הכירו בתוצאה הקשה עבור המערערת, אישה מבוגרת במצב בריאותי לקוי, והביעו תקווה כי יימצא עבורה פתרון מגורים. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה פה אחד.