ת"א 47997-11-13

תקציר

התובע, עו"ד יוסף, ביקש לבטל פסק דין קודם שניתן לפני כשנתיים וחצי בעניין פירוק שיתוף במרמה. הוא טען כי יש להפוך את ההחלטה בשל הטעיה וגילוי ראיות חדשות. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המרמה של יוסף אינה חדשה וכבר הוצגה ונדחתה בבוררות הראשונית. יתר על כן, הראיות החדשות כביכול – חלק מהמסמכים החשבונאיים – לא הספיקו כדי להוכיח הונאה או לשנות את פסק הדין הקודם. מסמכים אלה היו רגילים ודרשו פרשנות נוספת, ויוסף לא הוכיח שלא ניתן היה להשיגם קודם לכן במאמץ סביר. טענתו נדחתה גם בשל חוסר שקידה, שכן הראיות הראו כי יוסף ידע במידה מסוימת על המסמכים במהלך המשפט הראשוני ויכול היה להציגם אז. בנוסף, ציין בית המשפט כי "חוות הדעת" שצורפה לתביעה אינה מספקת, שכן היא לא נחתמה, נערכה לחקירה אישית ולא עמדה בדרישות החוק. לבסוף, חל עיכוב משמעותי בהגשת התביעה החדשה, שלא הוסבר כראוי. כתוצאה מכך, פסק הדין הקודם עמד בעינו, ויוסף חויב לכסות את הוצאות הנתבע בסך 20,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה אם לא ישולמו תוך 30 יום.