ת"פ 40104/05

תקציר

הנאשם הואשם בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 329 לחוק העונשין בכך שדקר את המתלונן וגרם לו חבלה חמורה. האירוע התרחש כאשר הנאשם הגיע לביתו של המתלונן בשעות הבוקר המוקדמות, חמוש בסכין, וחיפש את המתלונן בשל חוב כספי. המתלונן הסתתר במחסן, אך לבסוף יצא ממנו ונדקר על ידי הנאשם בחזהו. הנאשם הודה במרבית המיוחס לו, אך חלק על יסוד הכוונה, וטען להגנה עצמית. עם זאת, בית המשפט מצא את עדי התביעה, לרבות המתלונן ובני משפחתו, אמינים. מעדויותיהם עולה כי הנאשם הגיע למקום במצב זועם, איים להרוג את המתלונן ודקר אותו מיד לאחר שיצא מהמחסן, ללא כל התגרות. מנגד, בית המשפט מצא את עדותו של הנאשם כבלתי אמינה, בלתי עקבית ומגמתית. טענתו להגנה עצמית נדחתה מאחר שבית המשפט לא סבר כי הוא חש איום אמיתי מצד המתלוננת. זאת ועוד, נסיבות האירוע, לרבות השימוש בסכין ומיקום פצע הדקירה, הצביעו על תכנון מוקדם וכוונה ברורה לגרום לפגיעה חמורה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה בכוונה הנדרשת והרשיע אותו בהתאם.