בג"צ 278/18

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגישו עשרה עותרים שונים שמטרתה להאריך את המועד האחרון להגשת תביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. העותרים לא עמדו במועד המקורי של 18.11.2015, והגישו בקשה להארכה במועדים שונים בין מאי ליולי 2016, בקשה שנדחתה. בפסק הדין צוין כי העתירה פגומה בשני מובנים: ראשית, הוועדה המקומית, המופקדת על פיצוי נפגעי התוכנית, לא נכללה כמשיבה בעתירה. זוהי דרישה, ועל כן יש לדחות את העתירה. שנית, העתירה מאגדת שלא כדין עשרה מקרים שונים לעתירה אחת. פסקי דין קודמים הבהירו כי יש לטעון עניינים נפרדים בעתירות נפרדות, גם אם הבקשות דומות באופיין. עניינו של כל עותר הוא ייחודי ויש להתייחס אליו ככזה. פסק הדין מציע לעותרים למשוך את העתירה הנוכחית ולהגישה מחדש כעתירות פרטניות, לרבות הוועדה המקומית כמשיב, ומבהיר כי דחייה זו אינה מונעת מהם לעשות כן. העתירה נדחתה ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.