בש"א 4123/19

תקציר

עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים בהחלטה 1. סמכות שיפוט של צד להגיש לדיון נוסף: בית המשפט מבהיר כי על פי סעיפים 30(א) ו-30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "לכל בעל דין" יש זכות לבקש דיון נוסף בעניין שכבר הוכרע. בית המשפט מדגיש את העיקרון הכללי לפיו צד המעורב בהליך הקודם הוא בעל זכות דיונית לבקש דיון נוסף, תוך הסתייגות כי זכות זו אינה ניתנת בדרך כלל לגורמים חיצוניים היוזמים את הבקשה ללא השתתפות מוקדמת בהליך המקורי. 2. מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כ"צד": חידוש משפטי מרכזי בהחלטה זו הוא הפרשנות החיובית של מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בהליכים בהם הוא מופיע מכוח פקודת ההופעה. אף שקיימות דעות שונות - החל מראיית היועץ המשפטי לממשלה כבעל תפקיד מוסדי בלבד, וכלה בראיית היועץ המשפטי לממשלה כבעל דין בעל זכויות מלאות - בית המשפט נוקט בראייה רחבה. הוא מכיר בכך שיש לראות את היועץ המשפטי לממשלה, בהליכים שנפתחו על פי הפקודה, כ"צד" הזכאי לבקש דיון נוסף, במיוחד כאשר הופעתו נעוצה בשמירה על אינטרסים ציבוריים או מדינתיים. 3. סמכות לערער ולהגיש בקשה לדיון נוסף: בית המשפט מציין כי כאשר היועץ המשפטי לממשלה מופיע בהליך, הוא שומר לעצמו את הזכות לערער על פסק דין שלדעתו פוגע באינטרס הציבורי. טענה זו נתמכת בפסיקה קודמת, המכירה במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש ערעורים כאשר זכויות או אינטרסים ציבוריים עומדים על כף המאזניים, גם כאשר הופעתו הראשונה הייתה פרוצדורלית ולא כבעל דין פורמלי. 4. האינטרס הציבורי כגורם מגביל ומנחה: חידוש משפטי משמעותי כאן הוא ההכרה בכך שהליך הדיון הנוסף (או הדיון הנוסף) מונע בעיקר משיקולים של אינטרס ציבורי, ולא רק משיקולים של הצדדים המקוריים. גישה רחבה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים מבוססים המעמידים את טובת הציבור בראש סדר העדיפויות בגיבוש מדיניות שיפוטית, במיוחד כאשר היועץ המשפטי לממשלה מעורב כמגן על אינטרסים אלה. 5. הרחבת היקף הטיעונים וההשתתפות: בית המשפט מדגיש כי במהלך דיון נוסף, במיוחד כאשר מדובר היועץ המשפטי לממשלה, ניתן להרחיב את היקף הדיון מעבר לטענות שהועלו בתחילה על ידי הצדדים בהליך המקורי. הדבר משקף דגש חדשני על יכולתו של בית המשפט לאפשר דיון ציבורי רחב כאשר היועץ המשפטי לממשלה, כנציג האינטרס הציבורי, מבקש להשפיע על התוצאה השיפוטית. 6. גמישות פרוצדורלית בכל הנוגע לפתיחת הליכים: ההחלטה מאשרת באופן חדשני כי היועץ המשפטי לממשלה יכול להופיע בשלבים שונים של ההליך השיפוטי, לרבות הערעור, גם אם לא היה צד בתחילה או לא השתתף בהליכים הקודמים. הדבר מקדם גמישות ומבטיח ששיקולי האינטרס הציבורי לא ייפגעו על ידי נוקשות פרוצדורלית שעלולה לשלול מהיועץ המשפטי לממשלה את היכולת להתערב מאוחר יותר. 7. השלכות על הליכים עתידיים: החלטת בית המשפט להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על ידי היועץ המשפטי לממשלה ממחישה חידוש פרוצדורלי, המדגיש את שיקול הדעת השיפוטי בשמירה על האינטרס הציבורי. הוא גם מדגיש כי הארכות פרוצדורליות כאלה עולות בקנה אחד עם עקרונות ההוגנות ומטרת המדיניות הציבורית הרחבה העומדת בלב הליך השימוע הנוסף. תקציר: החלטה זו מרחיבה את פרשנות מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה לבקשת דיונים נוספים בהליכים שיפוטיים בהם הופיע מכוח פקודת ההופעה, תוך שימת דגש על עליונות האינטרס הציבורי והרחבת הגמישות הפרוצדורלית להבטחת ייצוג אפקטיבי של זכויות הציבור בהליכי ביקורת שיפוטית. עקרונות אלה מחזקים את תפקידו של בית המשפט כשומר האינטרס הציבורי ומדגימים סטנדרטים משפטיים מתפתחים לשיתוף היועץ המשפטי לממשלה בהליכי ערעור ומקדמים.