תמ"ש 30754-03-20

תקציר

בית המשפט קבע כי בקשת התובעת להשתמש בביציות המופרות של בעלה לשעבר לצורך הפריה לאחר מותו נדחתה. פסק הדין מבוסס על שני שיקולים עיקריים. ראשית, התובע לא הצליח להביא ראיות מוצקות לרצונו המשוער של המנוח להשתמש בחומר הגנטי שלו לצורך הפריה לאחר מותו. לא ננקטה כל פעולה על ידי בני הזוג לקראת הבאת ילד נוסף לעולם מאז גירושיהם בשנת 2011 ועד מותו בשנת 2016, מה שמרמז אחרת. שנית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הייתה בת זוגו של המנוח טרם מותו. התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לחיים משותפים לאחר הגירושין, כגון מגורים משותפים או הוצאות משותפות, מלבד טענותיה שלה. ההנחיות לקביעת מעמדו של בן הזוג לא התקיימו. השופטת הכירה ברצונו של התובע בהורות ובזכותו של הילד ליחסי אחים, אך חוסר יכולתו של התובע לסתור את החזקות הביא לדחיית התביעה. בפסק הדין הודגש כי יש להתמקד ברצונו של המנוח ולא ברצונם של קרובי המשפחה, ובמקרה זה לא עלה בידי התובע להוכיח את הסכמתו או רצונו של המנוח.