ת"א 64666/04

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה הדורשת ממדינת ישראל לפצות את התובע, מר בר לב אליהו, בגין אחריותה השילוחית לנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של עובדי בית המשפט ושופט. התיק סובב סביב משיכה בלתי מורשית של כספים שהופקדו בקופת בית המשפט ככספי כינוס נכסים. הטענה המרכזית נוגעת להחלת החסינות השיפוטית ולעמדת המדינה המתכחשת לאחריות שילוחית במקרה זה. עם זאת, בית המשפט מצדד בתובע, ומקבל את טענתו לרשלנות חמורה מצד השופטת טלגם. המדינה חויבה לשלם לתובע 230,422 שקל, בצירוף ריבית והוצאות משפט. הרקע כרוך בסכסוך רכושי מורכב, כאשר כספי כינוס הנכסים הופקדו בקופת בית המשפט. למרות ניסיונותיה של התובעת להגיע לכספים, הם נמשכו במרמה על ידי צד שלישי, משה פרץ, במרמה. התובע טוען כי עובדי בית המשפט והשופטת טלגם אפשרו תרמית זו במעשיהם ובמחדליהם. המדינה טוענת כי התביעה התיישנה וקיים נזק ראייתי עקב שיהוי. אולם בית המשפט דוחה טענות מקדמיות אלה, ומוצא את הסברו של התובע לעיתוי סביר. באשר לטענת המדינה בדבר היעדר יריבות משפטית, מקבל בית המשפט את הלכת פרידמן כהנחיה, וקובע כי חסינות לשופטים אינה מגנה לחלוטין על המדינה מפני אחריות שילוחית במקרים של רשלנות חמורה ביותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי מעשיה של השופטת טלגם היוו רשלנות רבתי, שכן היא אישרה את הוצאת הכספים מבלי לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא ראיות לרשלנות מצד עובדי בית המשפט. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת, והמדינה מחויבת לפצות את התובע במלוא סכום הכספים שנמשכו, בתוספת ריבית, הוצאות משפט והוצאות משפט. פסק הדין יינתן לשני הצדדים.