בש"פ 5474/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להחלטת בית המשפט בנוגע לזכותו של נאשם לחופש תנועה ויציאה לחו"ל, ובפרט האם יש לאפשר לנאשם לצאת מחוץ למדינה במהלך משפטו הפלילי. החלטת הערכאה הנמוכה יותר אסרה על הנאשם לצאת לחו"ל מבלי למלא תנאים מסוימים, לרבות העובדה שבני משפחה קרובים ישמשו ערבים והסכמה כי גם הם יהיו מנועים מלצאת מהארץ בעת נסיעתו של הנאשם. שופט ערכאת הערעור קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה יכולה לעמוד, והדגיש את ההגנה החוקתית על הזכות לחופש תנועה. השופט ציין כי המבחן המקובל לאיזון בין זכותו של הנאשם לחופש תנועה לבין האינטרס בניהול המשפט הוא מבחן האפשרות הסבירה, הבוחן את חומרת העבירות המיוחסות, שלב ההליך הפלילי, העונש הצפוי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. השופט מצא כי חומרת והיקף העבירות המיוחסות לנאשם, כמו גם פעילותו העסקית ונכסיו בחו"ל, יצרו חשש משמעותי להימלט מהארץ. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי יש הצדקה לאסור על הנאשם לצאת מהארץ ללא פיקדונות כספיים בפועל. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת יכולה להגיש בקשה להיתר נסיעה לחו"ל לנסיעות ספציפיות, כאשר הערכאה הנמוכה יותר תקבע תנאים מתאימים לכל בקשה. כמו כן, השופטת הביעה חשש מהתנאי שהציבה הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להגבלת יכולתם של הערבים לצאת מהארץ. השופט הדגיש כי עיכוב עזיבת הערבים נראה בלתי מידתי ובלתי יעיל, מה גם שהוא עלול שלא להגשים את המטרה המיועדת של הבטחת הופעתו של הנאשם בבית המשפט ועלול לפגוע באופן משמעותי בזכויותיהם החוקתיות של אנשים שלא הואשמו בעבירה כלשהי. בסופו של דבר התקבל הערעור, וההחלטה אסרה על הנאשם לצאת מהארץ, בכפוף לכל החלטה שיפוטית אחרת. הנאשמים נדרשו להפקיד את דרכונם בבית המשפט באופן מיידי, אם כי שמרו לעצמם את האפשרות להגיש בקשה להיתר נסיעה לחו"ל לנסיעות ספציפיות.