ה"פ 48/84

תקציר

עיריית נתניה הקימה חברה, המשיבה מס' 1, שבבעלותה ובשליטתה הבלעדית, לצורך התקשרות עם קבלנים, המשיבים 2 עד 5, לרכישת מקרקעין. החברה נדרשה לקבל את הסכמת המינהל ולבצע שינויים בייעוד הקרקע, דבר שהיה חיוני למימוש החוזה. משהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, ביקשו המשיבים לקיים בוררות בדרישתם להשבת הכספים שהושקעו, והעירייה עתרה למתן צו מניעה ופסק דין הצהרתי. בית המשפט דחה את טענת העירייה, בקובעו כי החברה היא למעשה עיריית נתניה עצמה, וכל הפרדה ביניהן היא מלאכותית בלבד. בהסכם צוין כי החברה שימשה כנאמן של העירייה, והיו ביניהם יחסי שליחות. העירייה לא הייתה זכאית לסעד הצהרתי בשל התנהלותה הפסולה וחוסר תום הלב. יתר על כן, החוזה לא היה בלתי חוקי או בטל אלא לא שלם בשל אי התקיימותם של תנאי ההשעיה, והוא הוליד את זכות ההשבה, אותה ניתן היה לקבוע באמצעות בוררות. תניית הבוררות הייתה תקפה ומחייבת, והבורר הנוכחי יכול היה לדון בשאלת תוקף החוזה. גם טענות העירייה בדבר הסמכות למנות בורר נדחו, שכן לא הוכח ניגוד עניינים או חוסר אובייקטיביות. לבסוף, הורה בית המשפט לעירייה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיבים 5-2.