ס"ע 6882-06-10

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב השאלה האם התובע, מר איגור ברכר, היה זכאי להפרשות גמל במהלך העסקתו אצל הנתבע, מר דוד קאופמן, יצרן תכשיטים. מר ברכר עבד אצל מר קאופמן מנובמבר 1998 עד ינואר 2010. עיקר המחלוקת נוגעת לפרשנותו ותחולתו של צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית יסוד, המחייבת הפרשות גמל לעובדים בתעשייה, מלאכה ותחנות דלק. הנתבע טען כי עסקיו חורגים מתחום קטגוריות אלה וכי ההזמנה בוטלה במשתמע. לחילופין, טען הנתבע כי לא ניתן היה ליישם את הצו לאחר הרפורמה בקרנות הפנסיה בשנת 1996. השופט פסק לטובת התובע, בקובעו כי עיקר פעילותו העסקית של הנתבע נופלת בגדר "מלאכה", כהגדרתה בפסיקה קודמת. השופטת גם דחתה את טענת הנתבעת כי צו ההרחבה בעניין פנסיה בסיסית בוטל במשתמע, והדגישה כי ביטול הסכמים קיבוציים חייב לעמוד בהליכים משפטיים ספציפיים. יתר על כן, השופטת הסכימה עם פסקי דין קודמים שקבעו כי הרפורמה בקרנות הפנסיה משנת 1996 אינה שוללת את הזכאות לביטוח פנסיוני בסיסי הקבוע בצו ההרחבה. השופטת קבעה כי היה על הנתבע לעשות מאמצים למלא את חובתו לספק לתובע ביטוח פנסיוני, גם אם צורת הביטוח המדויקת שהותוותה בצו לא הייתה ישימה. לאחר שדחה את טענות הנתבע, קבע השופט כי התובע זכאי להפרשות גמל מתחילת עבודתו. עם זאת, מאחר שהעברת ההפרשות לקרן פנסיה כבר לא התאפשרה, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שהיו אמורים להיות בהפרשה, ובפרט 20,080 ש"ח, בניכוי ההפרשות שכבר בוצעו, בסך כולל של 1,020 שקל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. הפרשי ריבית והצמדה יחושבו מאוקטובר 2007 ועד למועד התשלום בפועל.